"כי האדם עץ השדה" (דברים כ י"ט)-

ריפוי על ידי צמחים מוכר משחר ההסטוריה האנושית. מקורות  מקראיים  מספרים על רוכלים שסיפקו צמחי מרפא בשווקים: "אבקת רוכל" (שיר השירים שיר השירים ג', ו' ).
הקיסר האגדי שן נונג (2737 לפנה"ס) אשר נחשב למייסד הרפואה הסינית, מייחסים לו את כתיבת ה"בנצסאו"- "העישבייה הגדולה" שמכילה כ 2000 חומרים מעולם החי, הצומם והדומם.
היוונים פיתחו את מדע הרפואה והשתמשו בשמנים ואבקות מצמחי מרפא. היפוקרטס מזכיר בספריו כ- 300 צמחי מרפא ששימשו ברפואה היוונית ובאחדים מהם משתמשים גם היום כגון: המרווה, פיגם, ורבנה, רוזמרין ופרג.
הרפואה העברית ידועה בזכות רופאיה המפורסמים כדוגמה: אבו בכרא ראזי  (930-860), איבן סינא (1036-980) ואיבן אל ביטאר (1248-1197) שכתב ספר רב הקף על צמחי מרפא והתבסס על מקורות ברפואה היוונית – דיוסקורידס וגלנוס.

אסף הרופא מן המאה הששית – הרופא היהודי הראשון  – כתב את "ספר הרפואות" ובו אוצר גלום של צמחי מרפא ושימושים בהם.
גדול הרופאים היהודיים- רבנו משה בן מימון .(1204-1135) כתב חיבורים רפואיים רבים בנושא ורפואת הרמב"ם אקטואלית עד היום.
במאה ה 17, עם התפתחות המהפכה התעשייתית הרפואה נפרדה מהבוטניקה ופנתה אל הכימיה.
הבוטניקה נעשתה מדע שיטתי המכונה כיום- הרבליסטיקה ופיטוטרפיה.

התמחות בהתאמה אישית לכל אדם:

הצמחים נאספים על ידי מגדלים מורשים במועד האיסוף האופטימלי שלהם. עוברים ניקוי ושטיפה להורדת אבק, חרקים ואדמה ולאחר מכן ייבוש בשני שלבים: ייבוש בצל וייבוש בתנור.

התאמת צמחי מרפא נעשית על פי השימושים הידועים והמוכרים, לאחר תשאול ואבחון מעמיקים ומותאמת באופן אישי לכל אדם, בהתאם לנתונים האישיים שלו וצרכיו.

ניתן להשתמש בצמחי מרפא לריפוי מחלות, שיקום ושיפור איכות החיים.