שש פעולות פשוטות לביסוס חוסן פנימי בימי מלחמה – הבית כעוגן

מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.

מרץ 2026 – השמיים מעלינו רועשים והלב מחסיר פעימה בכל פעם שאני נדרשת לעלות ולרדת מן הבית אל המקלט ובחזרה, אני מוצאת את עצמי חוזרת לשאלה הבסיסית: מה מחזיק אותנו כשהקרקע רועדת?

המלחמה בחוץ אינה בשליטתנו, אך "המלחמה" על השפיות והחוסן הפנימי מתרחשת כאן, בתוך ארבעת הקירות הפנימיים שלנו. בגישה שלי, חוסן אינו נמצא במילים גדולות, אלא דווקא בפעולות ה"גשר" הקטנות שמחברות אותנו בחזרה אל עצמנו.

הפעולות ה"גישוריות" שמחזירות אותנו למרכז:

1. השבת השליטה דרך המטבח: לשים סיר על הגז זו הצהרה. זהו מעשה של הזנה שאומר למערכת העצבים: "יש המשכיות. יש מי שדואג למחר". הריחות המוכרים והפעולה הפיזית של הבישול הם כלי קרקוע (Grounding) עוצמתי.
2. טקסיות של היגיינה וטיפוח: בזמן חירום, קל לוותר על הטיפוח העצמי. אך דווקא ההקפדה על היגיינה, רחצה והזנת הגוף היא אקט של כבוד עצמי. זוהי התזכורת לכך שגם בתוך הכאוס, הגוף שלנו הוא המקדש שלנו והוא ראוי לטיפול.
3. תנועת החיים במטלות הבית: להפעיל מכונת כביסה או לסדר את המיטה בין אזעקה לאזעקה אולי נראה זניח, אך אלו "עוגני שגרה". הם שומרים על קצב חיים פועם ומונעים מאתנו לשקוע בקיפאון שמביא איתו הסטרס הכרוני.
4. תזונה כמעשה של אהבה: בימים של סטרס, הגוף זקוק להזנה מדויקת. בחירה מודעת במזון מזין היא לא רק עניין של בריאות, אלא בחירה בחיים ובחיוניות (Longevity) אל מול הפחד.
5. ביטוי יצירתי – כתיבה, שירה, ציור וכו': כשהמילים בחוץ נגמרות, היצירה היא השער לעיבוד הרגשות. דוגמה: שירה בקול או כתיבת יומן או כתיבת המחשבות החולפות מאפשרות לסערה לצאת מהגוף ולא להיתקע בתוכו כטראומה. באופן מעניין, גם מתוך ההמולה הזאת ואי הנוחות הברורה יכולות לעלות תובנות רוחניות מעניינות.
6. נשימה ותנועה: בין אזעקה לאזעקה, אני מקפידה על שני דברים:
   1. הליכה קצרה – 10 דקות בלבד. תנועת הרגליים משרדת למח שהסכנה חלפה ואנחנו בתנועה קדימה. צעד מעשי שמשחרר חסימות אנרגטיות ומרגיע את מערכת העצבים. מדוע 10 דקות? כדי שאוכל לרוץ למקלט מרגע ההתראה על תקיפה.
   1. תשומת לב לנשימה – הנשימה היא הגשר הפשוט, הזמין ובטבעי ביותר בין הגוף לנפש. רגע אחד של נשימה עמוקה ןאז התבוננות ערנית בנשימה, ללא מאמץ. 5 – 10 דקות. גם במקלט/ממד.  

הניצחון שבפעולה: איך התקנת סיר על הגז משנה את המוח?

חשוב לי להדגיש: החוסן עליו אני כותבת כאן אינו נובע משינוי במחשבה או מניסיון "להירגע" בכוח. הוא נובע מפעולה פיזית.

כאשר אנחנו חווים מתח מתמשך, המוח שלנו פועל מתוך מרכז החרדה (האמיגדלה). ביצוע פעולה יומיומית ומוכרת – כמו קיפול כביסה, ערבוב תבשיל או טיפוח הגוף – שולח מסר מרגיע למערכת העצבים.

מבחינה נוירולוגית, אנחנו מבצעים "חיווט מחדש" (Rewiring) של תגובת הסטרס: הפעולה הקונקרטית מחזירה את השליטה לידיים שלנו, פשוטו כמשמעו, ומפעילה את קליפת המוח הקדמית. כך, בעזרת הידיים והגוף, אנחנו בונים חוסן פנימי, מנטרלים את הנטיה הטבעית של המח לראות את הקשיים כדי לשרוד  ומנווטים אותו אל החיוניות, גם כשהעולם בחוץ סוער.

גם בלב הסערה קיים מרכז של שקט. הפעולות האלו הן הדרך שלנו להגיע אל אותו מרכז. אל תמעיטו בערכו של סיר המרק או של מכונת הכביסה – אלו הם הניצחונות הקטנים שלכם על הייאוש.

הצעה ל"תרגיל חוסן מהיר":  אציע תרגיל של פעולה כדי לתת למח מסר: משהו אחר קורה כאן.

שאלו את עצמכם עכשיו:

מהי הפעולה הביתית הקטנה ביותר שתחזיר לכם תחושת שליטה ברגע זה? עשו אותה. שימו מוזיקה, סדרו מדף, או תרגלו נשימה ותנועה. אתם לא לבד.

שלכם.ן ואיתכם.ן

ד"ר מירה כהן שטרקמן