את: מירה כהן שטרקמן , נטורופתית. מתמחה בטיפול בצמחי מרפא, תזונה טבעית, פרחי באך ואיזון גוף נפש. מטפלת קלינית, מרצה ומנחת קבוצות בנושאי בריאות והתפתחות אישית. ראש תחום נטורופתיה במכון וינגייט.

(פורסם בירחון חיים אחרים- חודש נובמבר 2010).

תקופת הגשם הסתווי מביאה עימה חדשות על שטפונות מדבריים ומושכת אותנו באופן טבעי אל קצוות הארץ- המדבר והגליל העליון, להתבונן בנפלאות הטבע. זו התקופה להפגש עם צמח מרפא עתיק יומין, הערער- Juniper. .
לערער יכולת השרדות מופלאה ותכונותיו החזקות מסייעות לריפוי. הצמח גדל כשיח וזנים מסויימים מתפתחים לעץ רם. הוא גדל במדבר ובערבה וכן בהרים גבוהים במיוחד. צמח של יין ויאנג- כדי שתתרחש הפרייה יש צורך בשני עצים: זכר ונקבה. לעיתים רחוקות ונדירות ישנם ערערים חד ביתיים.
בעולם קיימים מספר סוגים של ערער ובישראל גדלים אחדים מהם. הערער האדום, גדל במדבר כשיח גדול עם פירות אדומים. ערער גלעיני המגיע לכדי 8-12 מ' גדל אצלנו באזור החרמון בגובה של 1300 מ' מעל פני הים. וישנו הערער הרם הגדל כעץ בצורת פירמידה ומגיע לגובה של כ 30 מ' והוא גדל רק בחרמון.
מפירות הערער מפיקים שמן ארומתי המצויין לטיהור הסביבה. כאשר יש עודף רעילות בגוף המתבטאת במחלות כרוניות ותשישות השמן יסייע לחיזוק כללי ורוממות רוח. מחטא מצויין בעת שפעת חזקה, זיהומי ריאה, שיעול והתקררויות . תקופה זו המתאפיינת בתחילת סגירות והתכנסות, טוב לטהר את האוירה עם הג'וניפר, גם במקומות עבודה.
בשימוש בשמן אתרי מומלץ להשתמש ב Juniper communis ולהמנע במצבים של דלקת כליות, הריון, מחזור כבד, חולי סכרת ונוטלים תרופות משתנות. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם מומחה..

הרופאים העממיים המליצו לאכול את פירותיו האדומים של הערער האדום להקלה על כאבי בטן ושחרור גאזים אצורים וכן לטיפול בזיהומים בדרכי השתן.

תערובת עיסוי לחיזוק כללי :
20 מ"ל שמן זרעי ענבים או שקדים
1 כפית שמן נבט חיטה
5 טיפות שמן אתרי Juniper communis
5 טיפות שמן אתרי מליסה
שמן נבט החיטה מסייע להספגת החומרים האתריים דרך העור ומשפר את מראה העור.
המליסה בשילוב הגוניפר מטפלים בעקיצות, אקזמות, מחדשים רקמות ופועלים לסילוק רעלים. התערובת מתאימה גם לטיפול בכאבים ראומטיים וכאבי שרירים. מריחת התערובת על הבטן תסייע להפגת כאבי בטן.מומלץ לנוח לאחר שימוש בתערובת, כדי לאפשר לגוף ולנפש לרפא את עצמם.

גרגרי הערער משמשים כתבלין מקובל באירופה. טעמם דומה לשרף אורנים. הם מגבירי תאבון ולכן מוסיפים אותם לג'ין. אפשר להוסיפם לתבשילי קדירה ובכך להתגבר על הגאזים הנגרמים לעיתים מאכילת קטניות. כמו כן ניתן להוסיפם לירקות מוחמצים כגון כרוב. החמצת הכרוב מספקת תהליך התססה שמבהלכו נוצרים חיידקי לאקטובאצילוס ידידותיים המסייעים לעיכול, מעודדים יצירת ויטמינים ומספקים אינזימי עיכול למערכת העיכול. הוספת מלח לכרוב מתחיל את תהליך התסיסה. אין צורך בכמות רבה של מלח ודי בכף אחת לכרוב שלם (גם כפית אחת ל 1 ק"ג כרוב תספיק). אכילת כרוב חמוץ פופולרית בעמי הבלקן ואצל הסינים והיפנים כבר מימים ימימה.

כרוב חמוץ:
1 כרוב טרי חתוך לרצועות עבות
1 כף מלח ים אטלנטי
1 כפית גרגרי ערער
עלי סלרי
1 פלפל ירוק חריף (אפשר גם בלי)
1 גזר פרוס
מים
צנצנת גדולה עם מכסה

למלא את הצנצנת בירקות, לפזר בין עלי הכרוב את פלחי הגזר והפלפל, להוסיף את המלח והערער, למלא היטב במים, עד סוף הצנצנת, לדחוס היטב ולהניח מעל הירקות חלוק אבן. לסגור היטב ולהניח במקום מואר (לא פחות מ 20 מעלות צלסיוס). מיץ הכרוב יועיל למקרי עצירות וטיהור המעיים וניתן לשתות כוס ממנו מידי יום.