פיגם – Ruta – רפואה טבעית ים תיכונית
פיגם- צמח מרפא – רפואה טבעית ים תיכונית
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.
בפתח ביתם של סבי וסבתי ז"ל צמחה הרודה, כפי שנהוג היה ביוון, ארץ מוצאם. אהבתי את הריח החריף ואת תולעי המשי שזחלו במלכותיות על הגבעולים. סבתי, דורה טורס ז"ל, האמינה שהרודה שומרת על הבית מפני מזיקים, עין הרע ואנרגיות שלילות. הצמחים עמדו בתוך עציצים גדולים בשער הבית, כשני אריות העומדים בפתח מקדש. כשסבי וסבתי עברו מתל אביב אל ירושלים, הרודה עברה יחד עימם וצמחה אחר כבוד באדניות המרפסת.
הרודה של ילדותי הופיעה גם בספרי הרפואה כ- Ruta graveolens, הפיגם הריחני. צמח מרפא ארומתי, בעל תכונות ריפוי משמעותיות ומהווה חלק בלתי נפרד מהקליניקה ברפואה טבעית נטורופתית.
היכן גדל הפיגם ?
הפיגם גדל כשיח ומדיף ריח חזק במיוחד, שדוחה חלק מבני האדם. התפרחת הצהובה מזכירה את פרחי משפחת הסוככיים והיא מופיעה עם בוא האביב, בחודשים מארס- אפריל. ניתן למצאו באזורי החורש הפתוחים, באזורים סלעיים ובחבל ההררי בארץ. הזן המצוי בישראל נושא את השם: פיגם מצוי והוא מופיע כאן בתמונה (באדיבות ויקידפדיה).
.פרחי הפיגם המצוי מלאים בשמן אתרי המפיץ ריח עז מאד, האופייני לו. בגלל ריחו הרב נמשכים אליו הדבורים ועיקר דבשם הוא ממנו.
בערבית קוראים לפיגם: "פיג'ן". יתכן והמילה מורכבת משתי מילים: פי= בי ו- ג'ן= ג'ון, שפירושו נשמה וגם רוחות רעות. הפיגם מוכר ברפואה עממית כמרחיק מזיקים, שדים ורוחות רעות.
אזהרות, תכונות ושימושים :
רפואה טבעית מודרנית נוקטת בזהירות בשימוש פנימי בפיגם וההמלצה היא להעדיף שימוש חיצוני בצורת שמן פיגם או מיצוי אלכוהולי.
שימוש מופרז עלול לגרום לרעילות והזיות מאחר ויש לו השפעה על מערכת העצבים. תמיד מומלץ להתייעץ עם מומחה לצמחי מרפא.
תכונות הפיגם:
אנטי דלקתי – דלקת עיניים, דלקו אוזניים, דלקת פרקים וכאבי שרירים.
מריחת שמן הפיגם על המפרקים יכולה להפחית כאבים דלקתיים .
חליטה של הפיגם יכולה לטפל בדלקת עיניים, באמצעות רטיות והנחה על גלגל העין.
לכאבי אוזניים ניתן למרוח בעדינות את שמן הפיגם, באמצעות קיסם אוזניים, על החלק החיצוני של האוזן וללא כניסת לתוך האוזן, מחשש לפגיעה במערכת הפנימית. נקב קטן נראה בעור התוף עלול לגרור נזילת השמן לחלקים הפנימיים ופגיעה באיבר. ניסיון קליני מוכיח סיוע משמעותי בכאבי אוזניים אצל ילדים במריחה חיצונית של שמן הפיגם. רצוי להשתמש בשמן איכותי ממקור מאושר.
חומרים מכווצים – בצמח הפיגם יש חומרים מכווצים ולכן הוא נחשב ברפואה הטבעית ורפואת צמחי המרפא למזרז לידה. לכן רצוי להימנע משימוש בו בזמן ההיריון.
בתלמוד מוזכר הפיגם כשהוא מעורב בדבר כממרח המרפא פצעי אבעבועות.
העצמה אישית על ידי איזון אנרגטי: השילוב של הצבע, הריח, השמש והטבע יכול לחולל פלאים בהעצמת של הכח האישי, כח הרצון הפנימי וחידוד האינטלקט. ההצעה יכולה להתאים למי שנמשך לצבע הצהוב של פריחת הפיגם ולריחו העז. אפשר לחזק באמצעותו את המרכז האנרגטי השלישי- מקלעת השמש (הסולר פלקסוס).
מדיטציה בטבע:
לשבת על האדמה על יד הפיגם, להתבונן בו, לשים לב לאופן צמיחתו, צבעיו, ריחו, אורחיו (דבורים, תולעים, רמשים ועוד) ולאט לאט להשקיט את הרעש הפנימי ע"י נשימה סדירה ושקטה. א
אפשר לשכב על האדמה ולספוג את האנרגיה שלה. להרפות את הגוף: החל מקצה הקודקוד ועד בהונות כפות הרגליים- איבר אחר איבר.
להקשיב בנחת לנשימה, להקשיב לטבע. לנשום לתוך מקלעת השמש את הצבע של הפיגם, לתת לריחו לחדור דרך הנחיריים ולהתבונן במה שמתרחש בפנים. אפשר להניח מספר פרחים על אזור מקלעת השמש (אזור הסרעפת) . הסולר פלקסוס מקושרת לבלוטת האדרנל ולכן איזונה יכול להשפיע על הפחתת מתח. ע"י איזון הצ'קרה השלישית ניתן להשפיע על משק האינסולין והגלוקוז בגוף.
פריחת הפיגם נמשכת כחודשיים ומומלץ לנצל ימים נעימים אלו של מארס- אפריל ולהנות ממה שהטבע נותן.
הכנת מרתח פיגם:
נוטלים כפית אחת של עלי פיגם ומרתיחים ב 250 מ"ל מים. מכניסי את המרתח לבקבוק זכוכית ומוסיפים לו מעט כהל רפואי. מניחים 10 ימים במקום חם. מידי יום מנערים את הבקבוק. לאחר 10 ימים מסננים ומטפטפים ממנו כ 40 טיפות לליטר מים.
מוכר בטיפול בדלקות עיניים וחניכיים בדרך של שטיפה. מוכר גם לטיפול בשבר, נקע, פצעים מזוהמים וגם כינים.
הכנה מסורתית של שמן פיגם:
נוטלים בקבוק זכוכית וממלאים מחציתו בשמן זית בכבישה קרה, לא מזוכך. דוחסים אל תוך הבקבוק עלי פיגם עד שמפלס השמן עולה עד פתח הבקבוק.
פוקקים את הבקבוק בפקק. מניחים מספר ימים בשמש.
באופן הזה השמן האתרי של הפיגם מפעפע אל שמן הזית ומתקבל שמן פיגם. מסננים ומאחסנים את השמן שהתקבל במקום מוצל.
מוכר לשימוש באמצעות מריחה על מפרקים כואבים. יכול לשמש גם נגד מיגרנות – מורחים בעדינות על הרכות ומעסים בעדינות באצבעות.
לשיעול- מורחים בעדינות על בית החזה.
"על כל צרה שלא תבוא"
נשיאת עלי פיגם בכיס, כדרך קבע, נחשבת סגולה טובה לשמירה מכל צרה שלא תבוא. חוקרי פולקלור תעדו שימושים כאלה אצל תושבי אגן הים התיכון והשימושים האלה ממשיכים עד היום.
אסיים את המאמר הזה בסיפור אמתי שסיפרה לי סטודנטית שלי ממכון שכטר, נעה ברוש:
"לפני שנים רבות התגוררתי בניו יורק. באחד מביקורי ארץ אצל הורי, כחצי שעה טרם נסיעתי לשדה התעופה, מתקשרת דודתי שרה: "חכי, אני באה לתת לך משהו".
עניתי לה: "שרה יקרה, אני בדרך, עם המזוודה ותיק היד ליד הדלת וממהרת לטיסה".
"חכי, אני חייבת לתת לך משהו".
המתנתי בחוסר סבלנות.
עם בואה, מתנשפת, הוציאה מתיקה מספר ענפים קטנים של צמח ירוק שנקטף זה עתה.
"מה זה?" שאלתי.
"קחי את זה אתך בארנק, שיהיה כל הזמן אתך". עטפתי את העלים בנייר והכנסתי לארנקי.
"אלו עצי צמח הפיגם מהעציץ בביתי. חשוב שיהיו אתך" הסבירה לי שרה.
חיבוקים ונסיעה טובה והנני בדרך לטיסה.
חניית ביניים בפריס. גבינות לבעלי הממתין לשובי. אני עוד 6 שעות בניו יורק- jfk. "תחכה לי בשדה" אמרתי לבעלי.
כעשרים דקות לאחר ההמראה, בעודי מתבוננת מבעד לחלון הקטן לשמי היום, אני רואה לתדהמתי את כנף המטוס עולה באש.
ההודעה על נחיתת חירום באירלנד לא מאחרת לבוא. כולם סביבי מבוהלים ומפוחדים.
הדיילת מבקשת להניח ראשים על הברכיים. פתאום אני נזכרת: הפיגם!
מוציאה מהארנק את עלי הפיגם שנתנה לי שרה דודתי ומחלקת לכל הנוסעים אשר בקרבתי, תושבי מדינות שונות.
אני אומרת להם: "תחזיקו את זה ביד, זה ישמור עלינו. אל תדאגו אנחנו בדרך לנחיתה בטוחה".
מפתיע אותי הביטחון המוחלט שחשתי.
לאחר כמה דקות נחתנו בדרום אירלנד (נמל שאנון), מוקפים בכוחות מכבי אש וחילוץ, המטוס נוגע בקרקע ואותנו מחלצים במהירות. עשרים וארבע שעות המתנו עד שיגיע מטוס חלופי להמשך לניו יורק.
בלילה, כאשר שחזרתי את מאורעות היום המוזר הזה, חשתי פליאה והודיה לדודתי שרה, לתחושותיה המקדימות, לפיגם שנשאתי עימי ולבורא עולם".
מאחלת
בריאות טובה, מחשבות טובות ובשורות טובות
ד"ר מירה כהן שטרקמן
