על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
מרווה – Salvia Officinalis
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.
שיח המרווה מוכר ברחבי העולם ובישראל כצמח מרפא ותבלין, זמין ולא יקר. בארץ יש כ 24 מינים בוטניים של מרווה. חלק מהם נחקרו ונמצאו כבעלי ערכים בריאותיים משמעותיים. המרווה מתאימה לשימוש בכל השנה ובפרט בחורף, בגלל החומרים הפעילים שבה, המחזקים את מערכת החיסון ומטפלים בדלקות במערכת הנשימה. כשהשפעת עומדת בפתח טוב להצטייד בעלי מרווה טריים או מיובשים, כחלק מארון התרופות הטבעי.
השימוש הרפואי נעשה בעלי הצמח והם זמינים במשך כל השנה. המרווה גדלה בר ברחבי הארץ במשך כל עונות השנה וניתן לגדלה בגינה הביתית או בעציץ במרפסת פתוחה.
המרווה הרפואית- Salvia officinalis היא היעילה ביותר ומזוהה בזכות העלים המוארכים בצבע ירוק- אפור. יש לה תכונות אנטיספטיות (קוטלות חיידקים ומטהרות), אנטי דלקתיות ואנטיביוטיות והיא מצויינת לטיפול במחלות החורף.
לדלקות גרון, דלקות שקדים וקושי בבליעה:
20 גר' עלי מרווה רפואית
5 גר' עלי אכיניצאה
5 גר' עלי רוזמרין
200 מ"ל מים
להרתיח את העלים מים במשך 5 דקות- בסיר מכוסה. לצנן ולגרגר כל שעתיים.
השילוב של האכינצאה עם המרווה מפעיל את מערכת החיסון ופועל נגד דלקות. עם זאת, חולי איידס וחולים במחלות אוטואימוניות רצוי שימנעו מהשימוש באכינצאה. במקרים אלו ניתן להשתמש במרתח של מרווה ורוזמרין בלבד.
למרות שהמרווה זמינה הן כצמח והן כשמן, ראוי להזהר בשימוש בה בעת ההריון וההנקה אם כי כמות קטנה כתבלין במזון אינה מסוכנת.
המרווה הרפואית מכילה אחוז גבוה של טויון ולכן עלולה לעורר התקף אצל חולי אפילפסיה ובמקרה כזה עדיף להשתמש במרווה המשולשת. בכל מקרה מומלץ להוועץ עם מומחה לטיפול בצמחי מרפא.
חליטה של צמחי ארץ ישראל למצבי שפעת חריפה המלווה בנזלת :
מרווה משולשת
עלי זית
טימין
סרפד
אזוב
ליטול כפית של עלים יבשים מכ"א מהצמחים הנ"ל ולהרתיחם ב 500 מ"ל מים. לסנן ולשתות כוס מהחליטה בכל 4 שעות. אפשר להמתיק בדבש עם פרופוליס.
ארומתרפיה – מרווה מרושתת (Salvia Sclarea)
בארומתרפיה נעשה שימוש בדרך כלל במרווה בהירה- מרושתת (Salvia Sclarea) אשר גדלה בר בגליל העליון ובגולן. לשמן האתרי ניחוח נעים שמזכיר אגוזים. יכולה לגרום לחלומות צבעוניים ודרמתיים אם כי נעימים.השמן גורם לתחושת אופוריה ומרגיע ולעיתים ירדים ולכן אינו מומלץ לשימוש לפני נהיגה.
חשוב לבדוק רגישות לשמן המרווה כי הוא עלול לגרום לאלרגיה ותחושת צריבה.
בימות החורף, כאשר הבית בד"כ סגור מפני הקור והגשם, כדאי לטהרו ע"י טפטוף מספר טיפות השמן האתרי של המרווה המרושתת לנר בוער או למים במבער. השמן הארומתי יעשה עבודת טהור ונקיון אנרגטיים וישפיע לטובה על מערכת העצבים של בני הבית, בהרגעת מתח ונטרול הדכדוך החורפי.
שמן המרווה טוב לעיסוי בשילוב עם שמן נשא כגון שמן זית או שמן שקדים. השמן יעיל לטיפול במחלות הנובעות ממתח כגון מיגרנות, התכווצויות או כאבים במערכת העיכול, אסטמה, התכווצויות או כאבים בשרירים. לכל כף שמן נשא להוסיף 2 טיפות מרווה.
מרווה מרושתת לטיפול בקשקשים:
להכין תערובת של 2 כפות שמן זית, 3 טיפות מרוווה, 2 טיפות רוזמרין
לעסות היטב את הקרקפת. להשאיר במשך 30 דקות ולחפוף בשמפו עדין. מחייה את צבע השיער .
מי שטיפה לשיער, הפנים והעור:
ניתן להכין מי שטיפה לשיער ע"י חליטה של 20 גר' מרווה מרושתת ב 250 מ"ל מים. לצנן ולשטוף את השיער . מי השטיפה יעילים גם לניקוי הפנים ורענון העור.
המרווה ידועה כמחזקת זיכרון אצל קשישים, מפיגה גאזים ומרגיעה הפרעות עיכול, נוגדת עוויתות, מרפה כלי דם הקפיים ומורידה רמת סוכר בדם.
לטיפול בהורדת רמות הסוכר בדם מומלץ להמתיק את המרווה בעלי סטיביה, שגם היא מורידה רמת סוכר בדם.
מרווה וסרטן:
באוניברסיטת סיינה באיטליה בדקו 6 מיני מרוות לגבי תאי סרטן מסוגים מסויימים ונמצא כי מיצוי של מרווה צמירה (Salvia ianigera Poiret) פעל נגד תאים סטרניים בכל הריכוזים שנבדקו. מרווה מרושתת ומרווה קוצנית ( Salvia spinola L.) – מצויה בכל חלקי הארץ וגדלה בשדות ובערבות – פעלו נגד מספר ניכר של תאים סרטניים. מרווה ארצישראלית ()Salvia palaestina Bentham) – גדלה בשדות בור וערבות בכל חלקי הארץ חוץ מבגליל.- פעלה רק נגד 3 סוגי תרביות סרטניות.
אזהרות:
להמנע מצריכת מרווה רפואית מעל המינונים הרפואיים או מעל שבועיים למעט מיצויים הדלים ברכיב תוג׳ון, עקב חשש להופעת פרכוסים.
כמו כן קיים תעוד על ירידה ביכולת הנשימתית עקב חשיפה תעסוקתית למרווה, לכן אינה מומלצת למי שסובל מאסטמה.
תרופות: בשילוב מרווה עם תרופות להורדת סוכר בדם והורדת כולסטרול, אופיואידים, נוגדי קרישה – יש לנהוג בזהירות.
כמו כן המרווה אסורה בשימוש בהריון.
לכן, מומלץ להשתמש במרווה במשורה וביעוץ מקצועי.
שלכם,
ד"ר מירה כהן שטרקמן
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
לבנדר – אזוביון רפואי
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן, Ph.D
פרחי הלבנדר משמשים ברפואה, קוסמטיקה וטיפוח אישי גוף נפש כבר אלפי שנים. השימושים המוכרים הם חיצוניים ופנימיים. טעמו מריר -מתקתק, ארומתי והוא נחשב לצמח קריר ויבש. יש סוגים שונים של לבנדר ובד"כ נמצא במשתלות את האזוביון המצוי ובשמו הבוטני- Lavendula stoechas l. שימוש הקליני נעשה באזוביון הרפואי ובשמו הבוטני Lavendula officinalis .
מקור השם מלטינית – LAVARE שפירושו להתרחץ. הרומאים נהגו לעשות בו שימוש לרחצה ולחיטוי. הם עישנו את הצמח בבית כנגד מגיפות. האנגלים הכירו את הלבנדר במסעותיהם לאיטליה וייבאו אותו אליהם. הנשים האירופאיות המטופחות של המאות ה-17 וה- 18 מרחו עצמן בשמן הלבנדר להגנה מפני התעלפויות וחולשה.
לגדל בבית ולהתחבר ליציבות ולאדמה
אפשר ומומלץ לגדל את הלבנדר בבית – באדנית , עציץ או גינה. חודשים דצמבר עד ינואר הם המתאימים ביותר לשתול את שתילי הלבנדר (האזוביון). מומלץ לשתול את השתילים בקרקע רטובה ומעובדת. השתיל זקוק לאספקת מים טובה ולאדמה רטובה. הצמח גדל לשיח שגבהו עד 70 ס"מ. גודל כלי הקיבול משפיע על יכולת השתיל להתפתח וככל שהכלי יהיה גדול יותר השתיל יתפתח יותר. רצוי לגזום את הפרחים ולעצבו כדי לחזקו.
עבודת השתילה מאד מומלצת לחיזוק הרגשת הקרקוע וחיזוק המרכז האנרגטי המטפל במשפחה, הבית, הפרנסה, המיניות ועצמות השלד. זוהי הצ'אקרה הראשונה. חיזוקה ואיזונה מאפשר איזון בין היכולות הרוחניות, השכליות והרגשיות אצל האדם לבין הביטוי הגופני שלהן, דהיינו תפקוד מיני , אנרגטיות, פעלתנות, ויטליות ויציבות.
חליטת לבנדר:
ניתן לחלוט את הפרחים הטריים באמצעות הרתחה קלה של 2-5 דקות בסיר מכוסה. אפשר לעשות שימוש בזרעים אלא שאותם כדאי להרתיח לזמן ארוך יותר- כ- 15 דקות.
שילוב של לבנדר עם פרחי קמומיל מתאים גם לילדים ויכול לעזור במצבי התקררות, כאבי בטן, נזלת וגודש בגרון.
הלבנדר הוא צמח מרפא רחב יריעה בשימוש פנימי. הכנת הצמח נעשית בייבוש הפרחים וטחינה לאבקה או בחליטה או בהשריה באלכוהול או גליצרין או חומר השריה אחר.
שימושים מוכרים-פנימיים בלבנדר:
- סטרס
- הפרעות שינה
- חרדה והתקפי חרדה
- דיכאון
- הפרעות קשב וריכוז
- כאבי ראש
- כאבי מחזור
- תסמונת המעי הרגיש
- טפילים במעיים
- אנדומטריוזיס
שמן לבנדר:
מהבחינה האנרגטית, חליטת הצמח הטרי או המיובש – מקררת. השימוש בשמן האתרי מחמם.
ההמלצה שלי: שמן אורגני בלבד
מומלץ לעשות שימוש בשמן אתרי מובחר לטפול חיצוני בבעיות עור, כאבים, דלקות ופצעים. למשל: כויות, כאבי אוזניים, חיטוי וטיפול בחבלות, ספחת, סבוריאה, כאבי מחזור, טחורים ועוד.
תערובת למריחה לטיפול במערכת הנשימה:
נוטלים 1 כף שמן זית עם 2 טיפות שמן אתרי לבנדר. לחמם מעט באמצעות כפות הידיים ולמרוח בעיסוי עדין באזור החזה, הריאות והשכמות.
הטיפול מתאים לשחרור ליחה, טיפול בסינוסיטיס ובהתקררויות. הוכחה פעילות אנטי בקטריאלית נגד פנאומוקוק, סטרפטוקוק וסטפילוקוק.
לצמח השפעה טובה על מערכת העצבים. הוא מרגיע במצבי אי שקט ועצבנות והוא מועיל לטיפול במצבי דכאון.
אמבט למצבי אי שקט, עצבנות ומתח:
3 כפות פרחי לבנדר
½ כוס שיבולת שועל
להכניס הכל לתוך גרב דקה ולסגור היטב. להכניס לתוך אמבט עם מים חמימים.
השילוב של שיבולת שועל והלבנדר יעשה נפלאות לעור בזכות התכונות המחטאות שלו.
במצבי אקנה ניתן יהיה לראות הרגעה.
האמבט יכול לסייע גם למצבי כאבי בטן וכאבי ראש.
טבילת לבנדר:
לאחר יום עבודה ארוך או יום מתוח מכל סיבה שהיא, טוב לחזור הביתה ולטבול את כפות הרגליים במי לבנדר. אפשר למלא גיגית במים חמימים ולהוסיף 20 טיפות של שמן אתרי. 20 דקות של שהייה במים יפוגגו את הסטרס וירוממו את מצב הרוח . אם הסטרס גורם לקשייי הרדמות ניתן להכין חליטה מפרחי לבנדר וולריאנה. כדאי להמנע משתיית קפה או תה שחור לפחות 5 שעות לפני שעת השינה.
במצבי מיגרנה מומלץ למרוח את שמן הלבנדר על הרכות ובפתחי האף וניתן להרגיש הקלה עצומה. ניתן למרוח באופן ישיר ללא מהילה בשמן נשא.
לסיכום, טוב להיות בסביבת הלבנדר, לאיזון . לריפוי, להרפיה ולצמיחה.
בבריאות שלמה
מירה כהן שטרקמן
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
עלי זית- לשלום פנימי
מאת: מירה כהן שטרקמן
"ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית בפיה"- כך ידע נח כי המבול תם. היונה ועלה הזית הפכו להיות סמל אוניברסאלי לשלום. מדינת ישראל חרטה בסמלה שני ענפי זית העומדים בצידה של מנורה, כסמל לשלום ושגשוג. לעלי הזית שימושים רבים מאד. ברפואה הטבעית השימוש בעלי הזית מאפשר איזון של פרופיל הדם, סיום של מצבים רגשיים קשים, מצבי סטרס ומצבי מחלה קשים וחיזוק כללי של האדם.
עלי הזית מואורכים, גלדניים, מלבינים בצידם התחתון ומבריקים בצידם העליון. הזית מאפיין את הנוף הים תיכוני. שמו הבוטני: Olea europea.
החומרים הפעילים העיקריים בעלי הזית הם האולאופאין, אלאופאוזיד, אלקלואיד, כינין ופלוונואידים.
מחקרים הראו שעלי הזית הינם אנטי ויראלים, מרפים כלי דם ולכן מורידי לחץ דם, אנטי אוקסידנטים חזקים מויטמין E, מורידי כולסטרול, מורידי סוכר ואנטי בקטריאלים. הביופלוונואידים מאיצים את פעלות ויטמין C בגוף. במשך מאות שנים שימשה תמצית עלי הזית לטיפול במלאריה בהיותם מכילים כינין. מחקר שנערך בארץ הוכיח את יכולתם של עלי הזית לאזן את רמות הסוכר ובכך להפחית את רמות הHbA1C המוגלובין מסוכרר- המעידות על מידת איזון הסוכרת.
שתיית מרתח עלי זית מסייעת לניקוי הגוף וחיזוק המערכת החיסונית. הצריכה היומית המומלצת הינה 250 מ"ג של תה מעלי זית. לראוי לציין שלעיתים השתחררות רעלנים עלולה להתבטא בכאבי ראש, שלשול וכאבי מפרקים, בדומה לכאבי שפעת לכן מומלץ ללוות את שתיית התה בתזונה בריאה, מזון מלא, ירקות, פירות וסיבים תזונתיים. בכל מקרה חשוב להווועץ במומחה לצמחי מרפא בטרם מתחילים בטיפול בעלי הזית.
לבריאות הפה והחניכיים:
להרתיח כף עלי זית בכוס מים בסיר מכוסה, לבשל כ 10 דקות, לצנן ולשטוף את הפה.
להורדת לחץ דם :
להרתיח 1 ליטר מים עם 20 גר' עלי זית טריים, כף פרחי טיליה וכף פרחי אכילאה . לבשל כ 10 דקות בסיר מכוסה. לצנן ולשתות 250 מ"ל ביום.
כיצד להשיג עלי זית באיכות טובה?
ניתן לקטוף עלי זית מעצים עתיקים במדרונות הגליל והכרמל הפונים אל הים או לרכשם בבתי טבע. חשוב להקפיד על איכות טובה של הצמחים ותמיד עדיף להשתמש בצמחים אורגניים.
נעשה שימוש גם באנרגיה המופקת מהעלים לאיזון השקט וההרמוניה הפנימיים. התמצית האנרגטית המופקת מהטל המצוי עם שחר על העלים ידועה כתמצית Olive שנרקחה ע"י ד"ר אדוארד באך ונטילתה מסייעת לאיזון פנימי במצבי מתח נפשי או מחלה מממושכת. לתמצית יש יכולת טובה לוויסות אנרגטי פנימי וריפוי ממצבי סטרס הנובעים מעבודה קשה או מחלה או לידה מתישה.
מדיטציה לחיזוק השלום הפנימי:
גובה ענפיו ועובי גזעו של עץ הזית נותנים הרגשה של עוצמה עתיקה השואבת כוחה מאמא אדמה. העץ ועליו מקרינים ויטליות מתמשכת וחזקה המעניקים לאדם חוסן פנימי והרמוניה.
לשבת על האדמה מתחת לענפי העץ, ישיבה נוחה, גוף משוחרר, נשימה סדירה. להצמיד את הגב ועמוד השידרה אל גזע העץ בצורה נעימה ונוחה. לחוש את הגזע והעוצמה שלו. להתחבר אליהם. לחוש את האדמה ולנשום אותה פנימה. לתת למחשבות לזרום ולהמשיך הלאה לדרכן. להיות עם האנרגיה המגיעה מהעץ והאדמה. לאפשר שחרור של מתח אל האדמה. אט אט השלווה וההרמוניה יזרמו בעדינות פנימה.
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
אכילאה אלף האיים – צמח החיילים ולא רק לחיילים
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.
בתקופת המלחמות הגדולות שהתחוללו באירופה, האכילאה שימשה לריפוי פצעי המלחמה, עצירת דימומים וריפוי דלקות שנגרמו בין היתר כתוצאה משהייה ארוכה בשטח. החובשים הקרביים בצבא נפולאון זיהו את התכונות הרפואיות של האכילאה, בהיותה זמינה להם בצידי הדרכים, בהם צעדו צבאות החיילים. לכן האכילאה נחשבת ל"צמח חיילים" וכך היא החלה להתגלות.
במשך השנים התבררו תכונותיה המופלאות של האכילאה והחלו לעשות בה שימוש גם לטיפול בילדים ובנשים. ילדים אוהבים את האכילאה והשפעתה עליהם מהירה מאד.
חלקי הצמח שבשימוש הם העלים והפרחים וניתן כיום לרכשו בשקיקי תה ובתפזורת. מומלץ לרכוש צמח באיכות טובה כדי להשיג תוצאות תרפואיטיות משמעותיות.
האכילאה, הידועה בשמה הבוטני כ- Achillea millefollium – הינה צמח מרפא זמין ולא יקר וניתן להשתמש בו לטיפול ארוך טווח במערכות הגוף השונות.
הצמח גדל כשיח רב שנתי המתנשא לגובה 80 ס"מ ונפוץ בעיקר באירופה, אסיה וצפון אמריקה. האכילאה גדלה בשדות בור, כרי מרעה וצידי הדרכים. פרחיה לבנים, כתומים, ורודים וצהובים והיא גדלה מחודש יוני עד אוקטובר.
עם התפתחות המדע נחקרו תכונותיה של האכילאה ואותרו החומרים הפעילים שבה: טאנינים (המצויים גם בתפוחי אדמה) , פלוונואידים (המצויים גם בפירות הדר) וחומרים ארומתיים.
ניתן לעשות שימוש בשמן הארומתי של האכילאה, הידוע בשמו העממי כ- Yarrow , כדי להוריד חום ולהרגיע כאבי בטן הנובעים משפעת. ניתן לערבב 2 טיפות של שמן ארומתי עם כף שמן זית ולעסות את אזור הבטן בתנועות סיבוב עדינות בכיוון השעון. השמן מייזע ומרגיע. לצמח יש אנרגיה מקררת כשיש חום. במצבי קור הצמח יחמם. לכן הצמח מתאים למצבי נזלת ושפעת בהם יש צמרמורות וחום. חשוב לדעת שהצמח עשוי לגרום לפוטוסינטזה ולכן רצוי להמנע מחשיפה לשמש בעת השימוש בשמן הארומתי של האכילאה.
במצבי הצטננות ונזלת המלווים בחום בד"כ גם התאבון נפגע. ניתן לחלוט אכילאה עם סמבוק ומנתה ולשתות כתה. הצמחים ישפיעו גם על מערכת העיכול ויעודדו את התאבון בד בבד עם הרגעה כללית .
מהלך שפעת יכול להיות מלווה בחום, נזלת וכאבי בטן ואפשר להכין חליטת אכילאה עם צמחים נוספים. נשתמש בפרחים ובעלים של האכילאה ביחד עם פרחי קמומיל ופרחי נפית החתולים (Nepeta Cataria) ליצירת חליטה. כף מכל אחד מהצמחים הנ"ל בתוך חצי ליטר מים- להרתיח 20 דקות, לצנן ולהמתיק בדבש מלכות (ניתן לשתייה גם ללא המתקה). התערובת תהיה טובה להפחתת חום וכאבי בטן הנובעים מהשפעת, הרגעה כללית וזרוז החלמה. הטעם עדין ומתאים לילדים. ניתן לשתות כוס מהתה הנ"ל בכל 3 שעות.
מאחר וילדים אוהבים את האכילאה אפשר להסתייע בה לטיפול בהרטבות לילה בשילוב כלים נוספים מעולם הרפואה הטבעית כגון תמציות פרחים מיוחדות שאותרו ע"י הרופא האנגלי, ד"ר אדוארד באך וידועות בשמן הכולל "פרחי באך" .
לאכילאה פעילות מאזנת ואיטית לטווח ארוך והיא מחזקת את הגוף באמצעות תהליך ניקוי עדין.
כיום נעשה בה שימוש גם לטיפול במערכת הנשית: כאבי מחזור, מחזור כבד, מחזור מתעכב אן דימום בין וסתי. להשגת תוצאות משמעותיות רצוי להשתמש במיצוי אלכוהולי של האכליאה בשילוב עם צמחים נוספים. חשוב לציין כי יש לאכילאה תכונות מזרזות לידה ומחזור ולכן אינה מתאימה לשימוש לנשים בהריון ובפרט בחודשים הראשונים של ההריון.
האכילאה מסייעת לטיפול בכלי דם פריפראליים ובהורדת לחץ דם גבוה וכן בטיפול בדלקות שתן, דם בשתן ודלקות בכליות. שילוב של טיפול בצמח המרפא עם תזונה ממוקדת למצב הבריאותי של האדם יכול לחולל שינוי משמעותי תוך זמן קצר.
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
חרדל השדה
מאת: מירה כהן שטרקמן (N.D.),
נטורופתית, תזונאית קלינית טבעית. מתמחה בצמחי מרפא. מרצה בבי"ס לרפואה משלימה
ומטפלת קלינית. עוסקת בגישור הוליסטי. www.argaman-ntr.co.il
פורסם בירחון "דרך האושר" גליון 8/08.
באחד משעורי התזונה במגמת נטורופתיה למדנו את הטיפול התזונתי בתופעות הקדם ויסתיות. אני זוכרת את הספק הרב שהתעורר בי כשהמורה לימד אותנו שקבלת הוסת אינה חייבת להיות מלווה בכאבי ראש, דכדוך, מלנכוליה, תשוקה למתוק ועוד ועוד. באותה העת הייתי עדיין עורכת דין עם חשיבה קונבנציונלית ואמרתי לעצמי שהוא פשוט אינו יודע, כי מעולם לא קיבל וסת.
במהלך השנים הבנתי שמה שנראה בלתי אפשרי הוא בהחלט אפשרי ואפילו פשוט ויום יומי. בלימודי הרפואה הטבעית גיליתי את האיכויות המיוחדות במינן של צמח החרדל והשפעתן הטובה על מלנכוליה שמגיעה לעיתים כך סתם, כאילו ללא סיבה. כעת, בתקופת מעברי עונות (אביב- קיץ) יש כאלו שסובלים מקשיי הסתגלות המתבטאים לעיתים בדכדוך וזה הזמן להציג את החרדל.
כבר בימי קדם השתמשו בחרדל למאכל ולמרפא. הצמח מוזכר פעמים רבות במשנה ובתלמוד וחז"ל קבעו שאכילת חרדל מידי חודש מונעת מחלות, אך יש להמנע משימוש יום יומי בו מפני שהוא מחליש את הלב (ברכות מ.). הרמב"ם ממליץ לאכול בימי הקיץ מאכלים קרים ובימי החורף מאכלים חמים ובכל מקרה לאכול מעט מהחרדל (הלכות דעות).
בתקופה המודרנית, משהחלו לפתח את התרופות ההומאופתיות, החל השימוש בצמח לטיפול גם ברובד הרגשי של האדם. ד"ר אדוארד באך, רופא אנגלי שחי ועבד לפני כ 110 שנים, גילה שיטת ריפוי באמצעות התכונות האנרגטיות של פרחי צמחי בר, עצים ושיחים (השיטה מכונה היום של שמו :"פרחי באך"). הוא מצא שלפרחי החרדל יש סגולות ריפוי למצבי דכדוך שבאים על רקע הורמונלי שמלווים לעיתים גם בכאבי ראש, עצבנות, רגישות יתר בעיקר בתקופה שלפני הוסת או אחרי לידה או בתקופת הפסקת הוסת. לעיתים מופיעה עננה בלתי מוסברת שמגיעה ונעלמת. התופעה מוכרת גם אצל גברים. תמצית החרדל מסייעת לסילוק העננה ועוזרת לגלות את השלווה והיציבות הפנימיים ואת שמחת החיים. התמצית עובדת על תדר אנרגטי גבוה ואפשר לשלבה עם כלים אחרים מרפואה תדרים כגון אבני מרפא, למשל אבן המונסטון.
זרעי החרדל משפיעים גם על הרובד הפיסי של האדם ולכן נחשבים לצמח מרפא. הם ממריצים את מחזור הדם, מעודדים הזעה, משתנים, מקלים על כאבי שלד ושרירים, יעילים לניקוי המעיים ואבני כליות וטובים להצטננויות , נזלות ודלקות אזניים.
לטיפול בכאבי שלד מומלץ לכתוש זרעי חרדל ולערבבם בשמן זית מחומם או לטגנם קלות בשמן. לטבול בד עדין או תחבושת בשמן ולהניח רטיות על המקום הכואב. כדאי לחזור על כך במשך כשבועיים. לטיפול בדלקות אזניים אפשר למרוח את השמן בחלק החיצוני של האוזן, בעדינות רבה כדי לא לפגוע בחלק הפנימי.
לטיפול בכאבי רגליים אפשר להרתיח כף זרעי חרדל בליטר מים, לצנן מעט ולטבול בהם את כפות הרגליים למשך 20 דקות. ההקלה תורגש די מהר.
ראוי להמנע משימוש בזרעי החרדל בטיפול בילדים, בפצעים פתוחים, מחלות כליה ובעיות ורידים ובכל מקרה מומלץ להוועץ עם מומחה לצמחי מרפא.
שדות החרדל מרהיבים ביופים בחודשי הסתו והחורף. הפרחים הצהובים הצפופים יכולים לתת הרגשה עמוקה של טוהר. הצבע הצהוב מחזק את יכולת החשיבה המנטלית והבטחון העצמי כך שטיול בשדות החרדל יעבוד על הרבדים הרוחניים והרגשיים של האדם ויהיה מרומם ומחייה.
