אלוורה

על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא

מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.

(פורסם לראשונה בירחון "חיים אחרים" גליון ינואר 2013).

האלו ורה (Aloe vera )הגיעה אל המערב מאפריקה הטרופית כבר בתקופה הקדומה. ממצאים ארכיאולוגים מאזור מסופוטמיה (האזור שבין הפרת והחידקל) מצביעים על שימושים באלו ורה ב- 1750 לפני הספירה כצמח המשמש למטרות רפואיות.
דיוסקורידס, רופא יווני בן המאה הראשונה לפני הספירה כתב על יכולות הצמח לחולל פלאים ולרפא אינפקציות בעור.
הפרמקופיאה האמריקאית מ 1820 מתארת שימושים רפואיים בצמח האלו ורה. עצם הכללת הצמח בפרמקופיאה המקובלת כיום בעולם המחקר ההרבולוגי, נותנת לצמח מעמד מקובל של שימושים למטרות רפואיות ברפואה הטבעית ובנטורופתיה.

כיום מוכרים שימושים בטיפול בכיב פפטי, איידס, סכרת, מחלות אימונולוגיות, פציעות ועוד.
קצרה היריעה מכדי להביא כאן את כל נפלאות האלו ורה. יש לו כיום שימושים קוסמטיים מופלאים להצערת העור ושיפור הספיגה ודי אם נבחן את מדפי הפארמים והשימושים המרובים הנעשים בצמח.

ברפואה טבעית מכירים בעיקר ארבע שימושים בצמח האלו ורה:

ג'ל אלו ורה – הג'ל הוא החלק הפנימי של עלי האלו ורה הבשרניים ומופק על ידי הסרת השכבות החיצוניות ושימוש בחלק הפנימי- הרירי.
רכז אלו ורה– מופק מהג'ל המצוי בלב העלים , לאחר הוצאת המים.
מיץ אלו ורה– המוצר הניתן לשימוש פנימי ומכיל לפחות 50 אחוז ג'ל אלו ורה.
גומי (latex) האלו ורה– נוזל מר וצהוב המופק מקליפת עלי האלו ורה שם מצוי ה aloin.

האלואינים מכילים אינזימים משני סוגים: איזוברבלוין וברבלוין. אינזימים אלו מכילים מגנזיום ולכן מסייעים להקלה על כאבים וכן גרמניום, מינרל קורט, אנטיאוקסידנט עוצמתי המחזק את מערכת החיסון , משפר אספקת חמצן לתאים ויש לו תכונות אנטיביוטיות.
הפוליסכרידים המצויים בצמח אינם נספגים במערכת העיכול אבל פועלים על הריקמה הלימפואידית חיסונית הנמצאת בדופן המעי ובכך משפרים תפקוד מערכת החיסון.

שתיית מיץ אלו ורה, בכמויות מדודות והולמות, מקובלת ברפואה טבעית כטיפול מסייע למצבי עצירות ואמנוראה (אל-וסת).
בשימוש חיצוני מיץ האלו ורה יקל בריפוי גרוד, עקיצות חרקים, דימום מהאף, אקזמה, פצעי בגרות, סבוראה, אסטמה של העור, פציעות , כוויות ופיסורה.

הפקת ג'ל אלו ורה באמצעים ביתיים:
נוטלים עלה הגדל בגינה או בבית, קולפים בעדינות את הקליפה ומניחים את החלק הפנימי שלו, הרירי, על המקום הפגוע. החיתוך לא יפגע בהתפתחותו הטבעית של הצמח אלא ישפר את יכולתו ליצור "ילדים" נוספים בעציץ או בגינה.

מוכרים כ 500 זנים של אלו ורה ברחבי העולם. אפשר לגדלה בגינה ביתית במקום החשוף לאור השמש וללא השקייה מרובה וכן בעציץ גדול מנוקז עם אדמה חולית גם בתוך הבית כך שהאלו ורה תטפל בניקוי אנרגטי של הבית.

אלו ורה לטיפול בעצירות:
ימי החורף מתאפיינים בין היתר בתבשילי קדירה (למשל- חמין/צ'ולנט) המועשרים בסיבים תזונתיים ומכילים פיט וכימיקלים המעכבים עיכול חלבונים.
המזון שבושל שעות ארוכות בתנור מאבד את החיוניות הטבעית ומכביד על מערכת העיכול. אנשים עם מערכת עיכול חלשה או עצלה עלולים לסבול מעצירות ואפילו טחורים. במצבים קיצוניים המצב עלול להגיע לקרע באזור פי הטבעת (פיסורה).
יתרה מכך, אנשים המורגלים בשתייה קרה של "משקאות קלים", בדרך כלל ימנעו מכך בימי החורף. במידה ולא מתרגלים שתיית מים- יווצר עומס במערכת העיכול ועצירות.
שתיית מיץ אלו ורה בכמויות מתאימות משפר את הפרשת מיץ מרה וממריץ את מערכת העיכול. אבל חשוב לדעת שמיץ האלו ורה מגרה מאד את המעיים ולכן אסור לשימוש במצבים דלקתיים והתפרצויות של קרוהן וקוליטיס.
כמובן שאין לעשות שימוש במיץ האלו ורה כתחליף לאורח חיים תזונתי בריא ונכון גם בימי החורף. לא מומלץ ליטול אותו באופן קבוע. רצוי לתחום את השמוש לשבועיים עד 4 שבועות.

גידול אלו ורה בעציץ ביתי:
טלו מיכל של 4-5 ליטר מנוקז היטב ומלאו באדמה קלילה. שיתלו בעציץ שתיל אחד של אלו ורה והניחו מול חלון גדול לקבלה מיטבית של אור יום. מומלץ להשקות מעט- פעם בשבוע תספיק. לאחר תקופה מסויימת השתיל יפתח "ילדים" ויהיה מרשים בעלים גדולים ובשרניים.

העציץ יכול לשמש כתרופה ביתית זמינה, חלק מארון התרופות הטבעי, בכל עונות השנה.

אינהלציה עם אלו ורה:
לטיפול במחלות חורף המלוות בקשיי נשימה- אפשר להוסיף ג'ל המופק מהעלים לאמבט אדים. נשיפת האדים תקל על הנשימה.

אזהרה: עלי האלו ורה מרים ולחים ויש תכונות משלשלות וכלן יש להמנע משימוש בה בתקופת ההריון. במינון גבוה העלים ממריצים את העיכול וזרימת מיץ מרה אבל במינון גבוה הן עלולים לים עלולים לגרום להקאה.

חיטה

על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא

מאת: מירה כהן שטרקמן, נטורופתית והרבליסטית קלינית. מתמחה בטיפול בצמחי מרפא, תזונה טבעית, פרחי באך ואיזון גוף נפש. מנחת קבוצות בנושאי בריאות והתפתחות אישית. ראש תחום נטורופתיה במכון וינגייט.
(פורסם בירחון "חיים אחרים" גליון דצמבר 2012)

"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון. ארץ זית חלב ודבש" (דברים ח' פסוק ח') . החיטה עומדת בראש קבוצת המזונות בהם התברכה ארץ ישראל והנה בימים אלו של טרנד בריאות טבעונית והתלקחות הצליאק, החיטה מסולקת מהשולחן הבריא, כמזון אלרגני, בלתי ראוי עם הנחיות ברורות להמנע ממנו. האמנם?
ימות החורף הישראליים הם המועד לגידול החיטה. באירופה היא גדלה באביב ובקיץ. הצמח החד שנתי והזקוף גדל כשיבולים. השיבוליות של החיטה מצטרפות לתפרחת אחת הנקראת שיבולת. חלק מפרחי השיבולת מתפתחים לפירות . פירות השיבולת נקראים "זרעוני חיטה". הזרעונים עטופים בכלי הגביע ועלי הכותרת של הפרח ועם התייבשותם הם נחשבים למוץ. בתהליך הנקרא דיש שמשמעותו חביטה של השיבולת, מופרדים הזרעונים ונאספים כדי לשמש למאכל.
שמה הבוטני של החיטה: Triticum . הצמח מוכר מתקופת האבן הקדומה כמזון על וצמח מרפא. מקור השם כפי הנראה בארמית (לעיון נוסף על מקורות השם חיטה: נסים קריספיל, ילקוט הצמחים, כרך א, הוצאת מוריה יודאיקה בע"מ בעמ' 242-245).

כל רכיבי הצמח מספקים לנו תוצרים לשימושים ברפואה הטבעית, בתזונה טבעית, ארומתרפיה, ריפוי מחלות קשות , קוסמטיקה, ועוד.
עשב החיטה מוכר היום כמזון על למניעת מחלות, חיזוק הגוף וריפוי מחלות. אין צורך באדמה דוקא כדי לגדל עשב חיטה מאחר וניתן לגדלו במים בלבד.

גידול עשב חיטה במים:
משרים חצי כוס זרעי חיטה מלאים (מומלץ אורגני) למשך 24 שעות. כדאי להחליף את המים מידי 8 שעות.
לוקחים מסננת גדולה עם חורים צפופים או מגש גדול מחורר, מפזרים את הזרעים הלחים בשכבה צפופה ומכסים. ההשקייה נעשית מתחת לברז- 2-3 פעמים ביום. ככל שמזג האויר יבש יותר- מומלץ להשקות יותר. כאשר מופיע נבט קטן- מסירים את הכיסוי , ממשיכים להשקות פעמיים ביום והזרעים יתחילו לנבוט לשורשים ולגבעולים. כאשר נבט הגבעול יגיע ל 15 ס"מ- אפשר לקצור כדי להכין מיץ.
ניתן לדלג על שלב הגידול ולרכוש נבט חיטה טרי במרכולים ומחירו אינו עולה על 10 ₪ ומספיק ל 4-5 מנות יומיות של מיץ.
מומלץ לסחוט את נבט החיטה במסחטת מיצים קרה, ללא חימום כדי להמנע מפגיעה באנזימים שבצמח.
אדם בריא יכול לשתות כ 60-80 מ"ל ליום. מומלץ שעה לפני האוכל, על קיבה ריקה. אפשר למהול במים או מיץ ירוק אחר(למשל, מיץ סלרי או פטרוזיליה).

ברפואה הטבעית עושים שימוש במיץ עשב חיטה כתרופת על למחלות קשות , לניקוי ושיקום הגוף הן בשתייה והן בחוקנים ובשטיפת מעיים. המיץ עשיר באנזימי עיכול הדרושים לתפעול יעיל של מערכת העיכול ואבריה, עשיר במינרלים וויטמינים, משפר תפקודי כבד וזרימת דם, עוזר נגד רקבון שיניים, אפטות והרפס, מטפל בזיהומים בנרתיק ומסייע במחלות כרוניות כמו דלקות מפרקים, סרטן, יתר לחץ דם, עצירות, סכרת ועוד.

זרע החיטה מורכב משלושה רכיבים עיקריים: נבט החיטה, הקליפה העשויה במספר שכבות והאנדוספרם.
הקליפות מכילות סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים ולכן מומלץ לכלול בתזונה חיטה מלאה וקמח חיטה מלא, כדי להנות מכל רכיבי הצמח המזינים.
הנבט הוא עובר הזרע וממנו צומח זרע חדש. נבט החיטה מכיל ויטמין E ונחשב אנטיאייג'ינג. ממנו מכינים את שמן נבט החיטה המשמש בארומתרפיה כשמן נשא. השמן מכיל מינרלים וויטמינים וצבעו צהוב/כתום. אפשר לעשות בו שימוש לכל סוגי העור והוא טוב לטיפול באקזמה, ספחת ועור שהזדקן בטרם עת. משתמשים בו במהילה עם שמן נשא נוסף בשעור של 10-25 אחוז .

טיפול בזרעי חיטה למצבי עצירות:
ליטול 100 גרם זרעי חיטה מלאה ולבשל ב 4 ליטר מים טהורים במשך שעה בסיר סגור. לסנן, לצנן ולשתות את הנוזל במשך היום.
המרתח מתאים גם לטיפול במערכת השתן ובשיעול.
ניתן להוסיף את גרגרי החיטה שבושלו לסלט ירקות עליים וסלק עם נבטי מאש ומתקבלת ארוחה חבלונית, צמחונית, מזינה, המתאימה כארוחת צהריים נוחה לעיכול.
כדאי לשים לב, שאנשים עם עיכול עצל עלולים להרגיש עייפים לאחר אכילת חיטה. במקרה כזה מומלץ לטפל בהעלאת החיוניות- למשל באמצעות מיץ עשב החיטה- ולאחר מכן להחזיר את גרגרי החיטה או מוצריהם אל התפריט היומי.

רגישות ואי סבילות לגלוטן:
אלו הרגישים לגלוטן אינם יכולים להנות מנפלאות החיטה. קיימות סיבות רבות לרגישות החל ממבנה גנטי ועד למצב רגשי. אחת השיטות להמנע מרגישות למזון היא לאכלו באיזון.
בעידן המודרני, מקובל להעשיר מזונות בחיטה (ובמלח). ניתן למצוא את החיטה בלחם, דברי מאפה, דגני בוקר, פסטה, בורגול, קוסקוס, רוטב סויה, קפה, חטיפי אנרגיה, רטבים מוכנים ועוד. למעשה, כמעט לאורך כל היום האדם המודרני צורך חיטה, בין במודע ובין שלא במודע, וכך מתפתחות רגישיות, אי סבילות ואלרגיה. כבר לפני 2500 שנה היפוקרטס היווני, אבי הרפואה הזהיר מפני אכילה מרובה של אותו המזון וכדאי לחזור ולתרגל אכילת מזון מגוון מידי יום, להעשירו בפירות וירקות כדי לזכות במנה טובה של אינזימי עיכול.
רגישות לגלוטן החיטה ופיתוח אלרגיה אליו מתגלה בדרך כלל בגיל צעיר. לעיתים ברגישות בבטן, נזלת, התקררות חוזרת ונשנית, דלקות אזנים ועוד תופעות המעידות על חסרים תזונתיים או חולשה חיסונית. הגלוטן מורכב מחלבונים ולחלק מהם תכולה גבוהה של גלוטמין ופרולין. חוסר יכולת לעכל את חלבון הגלוטן מפעיל מחלת מעיים של רגישות לגלוטן הנקראת צליאק (בעברית- כרסת). לעיתים הפעלת הכרסת נגרמת כתוצאה ממיעוט באנזימים לעיכול חלבונים. אי סבילות לגלוטן עלולה לגרום לחסרים תזונתיים משמעותיים, דלקות, סכרת תלוית אינסולין, חוסר איזון ומומים בבלוטת התריס, פגיעה במערכת החיסון ומחלות אחרות. מי שסובל מרגישות לגלוטן מומלץ שיחדוללצרוך חלב ומוצריו ולטפל באיזון תזונתי גם באמצעות תוספי מזון. לעיתים הסרת הגלוטן מהתפריט היומי אינה נותנת את התוצאה הרצויה ולכן יש לבדוק היטב את רכיבי התפריט ולהסיר כל מזון המכיל גליאדין (אחד מרכיבי חלבוני הגלוטן).
טרנד הדיאטה ללא גלוטן מבוסס על המחשבה שאין בגלוטן כדי לתרום לגוף והוא מנוגד לתפישה של הרפואה הטבעית של המזון השלם. החיטה גדלה בטבע עם גלוטן ומתאימה כמזון טבעי לבני האדם. עצם העובדה שבני האדם טרם גילו את המשקפיים המדעיות כדי להבין את סגולות כל רכיבי החיטה, אין בה כדי להוציא את החיטה מהתפריט כמזון "מכשיל דיאטות". ובאופן כללי, ברפואה הטבעית, משקל תקין מושג באכילה נכונה, תנועה נכונה, ו ופינוי תקין. ראוי לציין שהחיטה היא חלק מהדיאטה הים תיכונית שזכתה להכרה מדעית, כדרך בריאות ראויה, בכל רחבי העולם המערבי.

תערובת לטיפוח העור:
15 מ"ל שמן נבט חיטה
85 מ"ל שמן חוחובה
15 טיפות שמן ארומתי לבנדר
10 טיפות שמן ארומתי קמומיל רומאי
10 טיפות שמן ארומתי גרניום רפואי (לבדוק רגישות)
15 טיפות שמן ארומתי נרולי

אפשר למרוח את השמן על פני עור הגוף. מומלץ לאחר רחצה, כשנקבוביות העור פתוחות לקליטת חומרים מזינים. מריחה יומיומית תיתן תוצאות טובות בתוך חודשיים.

ניתן לרכוש את נבט החיטה באופן נפרד מגרעיני החיטה ולהוסיפו למרקים, פשטידות, יוגורט וממרחים. טעמו עדין והוא משפר תנועתיות מערכת העיכול.

תגובת החיטה בגוף חומצית ולכן אכילה כריך עם גבינה וכוס קפה בחלב נותנת ארוחה חומצית המכבידה על מערכת העיכול. לכן מומלץ לשלב את המזונות העשויים מחיטה עם מזונות מאזני חומציות כמו ירקות עליים ולימון. מאחר והחיטה דלה בחומצת אמינו מתיונין מומלץ לשלבה עם צמחים ממשפחת הקטניות וכך לקבל חלבון מלא המכיל את כל חומצות האמינו החיוניות לגוף. ברפואה הסינית העתיקה החיטה נחשבת לתומכת בכליות ומחזקת את האנרגיה היאנגית וברפואה הודית העתיקה מייחסים לחיטה תכונה של יציבות והיא מומלצת במצבי סטרס.
לחיטה זנים רבים ולעיתים היא נאספת בהיותה ירוקה ותפוחה. זוהי החיטה הידועה בשמה: פריקה. החיטה עוברת תהליכי ייבוש ועישון והיא נשמרת לזמן ארוך. הפריקה עשירה בחלבון, מינרלים, ויטמינים וסיבים תזונתיים ודלה בגלוטן. ניתן להגישה כסלט או כתבשיל חם או להוסיפה למאכלי קדירה.

סלט פריקה ואוכמניות:
1 כוס חיטה ירוקה
1/2 כוס פטרוזיליה ו/או כוסברה
1/2 כוס אוכמניות יבשות אורגניות
1 גזר חתוך לקוביות קטנות
1 בצל אדום קצוץ
1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים גס
לרוטב:
1 כפית סילן
1/2 לימון סחוט
1 כפית צלפים
2-3 כפות שמן זית בכבישה קרה
1 כפית מלח ים אטלנטי

לשטוף היטב את החיטה ולבשלה בכוס וחצי מים במשך כ 40-50 דקות. לסנן וצנן. לערבב עם הירקות והעלים הקצוצים. להוסיף את הרוטב ולערבב בעדינות בכפות גדולות. לפזר למעלה את אגוזי המלך.

פטרוזיליה

על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא

מאת: מירה כהן שטרקמן, נטורופתית והרבליסטית קלינית. מתמחה בטיפול בצמחי מרפא, תזונה טבעית, פרחי באך ואיזון גוף נפש. מנחת קבוצות בנושאי בריאות והתפתחות אישית. ראש תחום נטורופתיה במכון וינגייט.
אתר אישי: .www.argaman-ntr.co.il

(פורסם בירחון "חיים אחרים" בגליון נובמבר 2012)

הפטרוזיליה מוכרת כאחד מעלי התבלין העיקריים במטבח הארצישראלי והים תיכוני, אבל מוצאה מאירופה. אפשר להוסיף את העלים או השורש לסלטים, מרקים ותבשילים. ברפואה הטבעית עושים שימוש טיפולי בזן השטוח והמסולסל בזכות הסגולות הרפואיות, המגוונות והנפלאות שיש בהם. שמה הבוטאני- Petroselinum crispum . אפשר וקל לגדל את הפטרוזיליה בגינה ביתית, בקרקע מדושנת ומנוקזת, באור שמש מלא או תחת צל חלקי. הצמח מפרה את עצמו בעזרת החרקים ועמיד במצבי קור. ניתן לרכוש שתילי פטרוזיליה במשתלות ברחבי הארץ במחירים סבירים של 9-15 ₪ לשתיל. במידה ומעוניינים בזריעה, מומלץ לעשות זאת באביב או בקיץ.
כבר בתקופת ימי הביניים ידעו הרופאים היהודיים להשתמש במי פטרוזיליה להגברת שיתון, טיפול תומך במערכת השתן, הכבד והכליות וכן בשגרון ובאנמיה. הרמב"ם, בן המאה ה 12 לספירה, המליץ על שתיית תה מעלי פטרוזיליה טריים, בצרוף רוזמרין ושערות תירס, כדי לטפל בדלקות בדרכי השתן. בתקופת הרמב"ם גידולי השדה לא הועשרו בדשנים כימיים ולמעשה, בלשון המודרנית, היו אלו "גידולים אורגניים". אמנם האדמה סבלה מזיהומים שנגרמו מריקבון של הפרשות בעלי חיים ביתיים וגורמים נוספים אבל לפחות לא היו מזהמים תעשייתיים. כיום , לצורך ריפוי טבעי, ההמלצה היא לעשות שימוש בירקות ועלים מגידול "אורגני" מורשה, כדי להימנע מהעמסת רעלים בתהליך הטיפולי הטבעי.

חליטה לטיפול בדלקות בדרכי השתן (בגישת הרמב"ם):
1/2 חבילה עלי פטרוזליה אורגניים
1 שורש פטרוזיליה – אורגני
10 עלי רוזמרין טרי – אורגני
שערות תירס מתירס אחד- אורגני
1.5 ליטר מים
לקלף את שורש הפטרוזיליה ולבשל במים, בסיר סגור , במשך 15 דקות. להוסיף את העלים ושערות התירס ולבשל בסיר סגור 10 דקות נוספות.
לסנן ולצנן ולשתות 4 כוסות ביום.
נשים בהריון או אנשים הנוטלים תרופות או סובלים ממחלת האפילפסיה או מחלות כליה- מומלץ שיקבלו יעוץ הרבולוגי/נטורופתי בטרם השימוש בפטרוזיליה כי הצמח נחשב לאסור לשימוש במצבים אלו.
גם בהרבולוגיה המודרנית ובנטורופתיה הפטרוזיליה משולבת בפורמולות של צמחי מרפא לריפוי טבעי. ד"ר מינה פראן, אחת המומחיות הישראליות לרפואת צמחים, ממליצה לשלב מיצוי של פטרוזיליה מסולסלת עם אכילאה אלף האיים, דבקון לבן, זית ארופאי, שום הגינה, מיני עוזרר וכרפס ריחני, לטיפול ביתר לחץ דם.
הפטרוזיליה מכילה כמות טובה של ויטמין C וויטמין A. 100 גר' של עלי פטרוזיליה טריים מכילים 520 מק"ג של ויטמין A ו- 133 מ"ג של ויטמין C, 554 מ"ג אשלגן ו- 138 מ"ג סידן. הפטרוזיליה מחזקת את הגוף, בעיקר לאחר מחלות, מסדירה מחזור חודשי, משפרת תאבון וגורמת להגברת החיוניות והרגשת הרעננות. אפשר לסחוט את עלי הפטרוזיליה ולשתות את המיץ- 2-3 כפות ליום לחיזוק והעשרת הדם.
הפיטוכימיקלים שבפטרוזיליה גורמים לאלחוש כאבים וכך אפשר לעשות שימוש במיץ סחוט של עלי פטרוזליה במריחה, באמצעות צמר גפן, במצב של כאב אזניים (לא לטפטף לתוך האוזן אלא רק למרוח בעדינות על האוזן החיצונה) וכאבי שיניים.
הפטרוזיליה משמשת כתבלין לתבשילים ונכון לעשות בה שימוש לאיזון אנרגטי של מערכת הצ'אקרות. ברפואה הטבעית-הנטורופתית, שהינה רפואת גוף-נפש, עושים שימוש מושכל במזונות. התפריט מתוכנן במחשבה תחילה, בהתאם למצבו הפיסי, הנפשי, השכלי והאנרגטי של האדם. אחד העקרונות המנחים הוא להצמד למזונות העונתיים ולמזונות המבריאים. ימות הסתו הקרירים מתאימים בהכנת מרקי שורש המחזקים את מרכז האנרגיה הראשון והבסיסי שלנו, הקשור ליסוד האדמה והאחראי לקשר של האדם עם המציאות היומיומית ועם כח הרצון לקיום. אלמנטים אלו דורשים חיזוק מיוחד בימות הסתו האפרפרים המביאים עימם את המלנכוליה ותחילת ההסתגרות החורפית ודרושים להתאקלמות וההסתגלות לשינויים שמביא עימו הסתו.

מרק שורשים מחמם ומחזק:
1 שורש פטרוזיליה
2 בטטה
1 גזר
1 בצל
1 שורש סלרי
2-3 פרוסות שורש ג'ינג'ר טרי
2-3 גבעולי טימין טרי
1 עלה דפנה
5-7 גרגרי פלפל אנגלי
1/2-1 כפית מלח ים אטלנטי
1 כף שמן זית בכבישה קרה
1.5 ליטר מים
2 כפות פטרוזיליה טריה קצוצה דק
מומלץ לעשות שימוש בירקות שורש אורגניים.
אופן הכנה: לקלף את ירקות השורש ולקצוץ לקוביות. להניח בסיר ביחד עם המים , הפלפל, עלה דפנה, ג'ינג'רר ומלח ולבשל בגז נמוך במשך 20 דקות בסיר סגור.
להוסיף את הטימין ושמן הזית ולבשל 15 דקות נוספות. לרסק את הירקות המבושלים. לפני ההגשה לפזר על המרק המוכן פטרוזילה טריהה. אפשר להגיש כארוחת ערב עם לחם שיפון וחמאת גי או כמנה ראשונה לפני ארוחה עיקרית.
המרק נותן תחושה של איסוף וביתיות המתאימה לתקופת הסתו. יש לו ניחוח נעים ומרגיע. הסיבים התזונתיים שבירקות השורש, הויטמינים והמינרלים, מזינים את הגוף ומחזקים את מערכותיו, ללא תחושה של הכבדה או כבדות.

ג'ינסנג: אמריקני, סיני וסיבירי

על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא

ג'ינסנג

מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.

הג'ינסנג מוכר ברפואה הטבעית המסורתית אצל הסינים כבר 5000 שנה ונחשב ל"תרופת התרופות". הפוליטיקה הבינלאומית של תקופת הרנסנס הביאה את הצמח אל המערב בזכות מפגשי מלכים. בביקור שנערך בצרפת במאה ה 17 , משלחת מטעם מלך סיאם התארחה בחצרו של לואי ה-14, מלך צרפת והביאה כתשורה למלך את הג'ינסנג. כך למדו עשירי אירופה להעזר בו לטיפול בתשישות ובאפיסת כוחות. עברו עוד כ- 400 שנה והג'ינסנג הגיע ליבשת אמריקה. לאחר מכן, ההרבולוגים המערביים גילו גם את נפלאות הג'ינסנג האמריקאי.
ברפואת צמחי מרפא אנחנו מכירים היום בעיקר שלושה סוגים של ג'ינסנג: הג'ינסנג הסיני (נקרא גם הג'ינסנג הקוריאני) ובסינית: רן שן. שמו ההרבולוגי במערב: Panax Ginseng. הסוג השני: הג'ינסנג האמריקני ובסינית : שי יאנג שן. שמו ההרבולוגי במערב: Panax Quinquefolius והסוג השלישי: ג'ינסנג סיבירי, המוכר במערב בשמו: Eleutherococcus senticosus .

רפואת צמחי מרפא מזהה הבדלים משמעותיים בין שלושת סוגי הג'ינסנג וגם דמיון רב. שלושתם הצמחים נחשבים לאדפטוגניים, דהיינו משפרים את יכולת האדם להתסגל לשינויים. כמו כן שלושתם משפרים תפקוד מערכת העצבים ומערכת החיסון.
עם זאת, לכל אחד מהם דגשים טיפוליים מיוחדים ברפואה הטבעית. הג'ינסנסג האמריקני ניתן במיוחד לנשים. הג'ינסנג הסיבירי ניתן לצעירים ואילו הג'ינסנג האמריקני מומלץ לגיל מבוגר.

עונת הסתו הקצרה מתאימה לנטילה קבועה של הגינסנג הסיבירי לחיזוק הגוף לקראת החורף. אפשר ליטול אותו כאבקה או במרתח, להוסיפו לתבשילים,סלטים ודברי מאפה ולהשרותו בחומרי השרייה כמו אלכוהול .

מרתח ג'ניסנג סיבירי לסתו:
4-5 פרוסות דקות של ג'נסנג סיבירי טרי- להרתיח ב 500 מ"ל מים, בסיר סגור במשך 10 דקות. ולשתות במשך היום. אפשר להוסיף למרתח, בסיום הבישול, פרוסות דקות של לימון.
כדאי לשתות מהמרתח במהלך חודשי הסתו ולאחר מכן לעשות הפסקה.

הג'ינסנג הסיברי נחשב לצמח מרפא מחזק. פעילותו מתונה והוא מתאים לטיפול של חודש-חודשיים, ברציפות. טעמו מתקתק, מריר והאנרגיה שלו חמימה ויבשה.
יש לו השפעה טובה על מערכת העצבים ועל יכולת האדם להסתגל לשינויים שמביאה עונת הסתו, מזג האויר האפרפר, מלנכוליה, חולשה כללית של מערכת החיסון ושל מערכת העיכול ותשישות. הרפואה הטבעית הסינית המסורתית מסבירה את סגולות הג'ינסנג הסיבירי ביכולתו להעצים את הצ'י (האנרגיה) של הטחול והריאה. השפעה זו מתבטאת בין היתר גם בהגברת התאבון ועל הרזיה שנובעת מחוסר תאבון. מי שסובל מיתר סוכר בדם יהנה גם מהורדת רמות הסוכר.
כדאי לשים לב שהצמח אסור לשימוש עם דיגוקסין, תרופה המופקת מצמח האצבעונית ומשמשת לאי ספיקת לב ובעיות לב אחרות. באופן כללי מי שסובל מבעיות לב כדאי שימנע מהג'ינסנג הסיבירי .
כמו כן מומלץ להמנע משימוש בממריצים אחרים כאשר נוטלים את הג'ינסנג הסיבי והכוונה לתה, קפה ומשקאות המכילים קפאין כמו קוקה קולה. המרצת יתר של מערכת העצבים עלולה לגרום לעצבנות יתר, חוסר שקט והפרעות שינה.

הג'ינסנג הסיבירי פחות ממריץ מהגינסנג הקוראני ולכן הוא מתאים לטיפול באנשים צעירים. מקובל לתת את הג'ינסנג הקוראני לאנשים מעל כגיל 40.
הג'ינסנג הקוריאני נחשב לצמח מרפא יקר מאד. יש בו ויטמינים ומינרלים ולכן הוא מזין את הגוף. הטעם שלו מתקתק והאנרגיה חמימה ויבשה. גם הוא עובד על העצמת הצ'י של הטחול והריאות ומיועד למצבי חולשה קיצוניים, בעיקר לחולשה הנובעת מגיל מבוגר.
ברפואה הטבעית עושים שימוש בצמח לטיפול בחיוניות נמוכה המתבטאת בתפקוד מיני לקוי, אימפוטנציה ויצר מיני ירוד. מצבי אנורקסיה אצל מבוגרים גם הם באים ומביאים חיוניות נמוכה והג'ינסנג הקוריאני יעצים את הצ'י של הטחול ויגביר תאבון. ניתן להשתמש בצמח גם בתקופת הריון והנקה.

הגינסנג האמריקני נחשב לצמח מרפא המתאים באופן ספציפי לטיפול בתופעות גיל המעבר וכן במצבי חולשה אצל נשים. יש לו פעילות אסטורגנית ולכן אינו מומלץ לשימוש בתקופת הריון.
מחקרים שנעשו בעכברי מעבדה הראו שהצמח מתאים לטיפול בסרטנים הורמונליים בשילוב עם טיפול כימותרפי. ברפואה הסינית המסורתית הצמח נחשב למזין צ'י כליות ובכך מטפל בירדה בפעילות מוחית, בדכדוך ובלבול.

למזג אויר סתווי מה יכול להתאים יותר מאשר מאפין ג'יננסג וקנמון?
המאפינ'ס מתאימים כארוחת ביניים חביבה ומעוררת ואפשר ללוותה בחליטת היביסקוס.

מאפינ'ס ג'ינסנג וקנמון :

¾ כוס קמח מלא
½ כוס סוכר חום
1.5 כפיות סודה לשתיה
½ כפית מלח ים אטלנטי דק
1 כפית קינמון
1 כפית אבקת ג'ינסנג סיברי
1 ביצה אורגנית
2 תפוחי עץ חמוצים – מרוסקים (אפשר בננה רכה)
¼ כוס שמן שומשום בכבישה קרה
¼ כוס חלב סויה או חליטת לואיזה
1.25 כוסות שיבולת שועל דקה
אופן הכנה:
לערבב את כל החומרים היבשים בקערה.
בקערה נפרדת לערבב את החומרים הרטובים. לערבב הכל ביחד וליצוק לתבנית אפיה של מאפינ'ס. לאפות בחום בינוני ( 180 מעלות צלסיוס) במשך 25-30 דקות.

שילוב של ג'ינסנג עם קנמון נותן הרגשה חמימה, משפר תפקוד מערכת העיכול, מסייע להורדת סוכר גבוה בדם ומשפיע לטובה על תפקוד מיני ירוד וחוסר חשק מיני. מאפה המשלב קמח מלא ושיבולת שועל נותן הרגשה של שובע, מזין, מאזן כולסטרול ושומנים בדם ובאופן כללי מעלה חיוניות.