על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
שרעול שעיר
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.
התפרחות השופעות בגווני הסגול של השרעול השעיר ממלאות באביב את שדות הגליל העליון ואזורים רחבים באגן הים התיכון. הוא מזכיר את התלתן המתקתק שמתחיל לפרוח בחודשי הקיץ. ההבחנה החיצונית ביניהם היא בהבדלים בגובהם ובצבעם. התלתל נמוך- מגיע לכ 30 ס"מ ופורח בלבן ואדום ארגמני וריחו מתקתק.
השרעול שייך למשפחת הפרפרניים והוא יכול להגיע לגובה של 1 מ' ומכסה שטחים גדולים באזור הגליל העליון והמחזה מרהיב ביופיו. הצמח שייך למשפחת הקטניות כמו הסויה, האספסת והשעועית.
יופיו מזמין מאד אבל כשמתקרבים לצמח ומריחים אותו נפגשים בריח לא נעים של זפת ובעלים שעירים. הגבעול והעלים של הצמח מפיצים ריח הדומה לריח הביטומן – מינרל טבעי המצוי בסלעים והינו סוג טבעי של זפת ומכאן שמו. כביכול היינו אמורים להתרחק ממנו אבל המרפאים העתיקים כבר הבינו את האיכויות הטמונות בו.
שמן שרעול ופסוריאזיס
הצמח סיקרן את המרפאים בהודו ומצרים והם ידעו כבר אז להפיק ממנו שמן כדי לעשות בו שימוש חיצוני לטיפול במחלות כרוניות של העור. כיום עושים שימוש בשמן גם לעידוד מחזור חודשי והגברת תאבון.
שורש הצמח וזרעיו מכילים פיטוכימיכלים הנקראים פונוקומרינים, שהיום ידועים בשם פסורלן. יש השערה שמכאן ניתן לצמח שמו העיברי- שרעול, המצלצל דומה לחומרים הפעילים שבו .
בתקופה המודרנית פיתחו שיטה טיפולית לפסוריאזיס הנקראת PUVA המבוססת על הפסורלן וקרני ה UVA ולמעשה השיטה היא שכלול של השיטה העתיקה לטיפול בפסוריאזיס באמצעות שמן השרעול.
הפסורלן מגביר את הרגישות לאור השמש, באמצעות הגברת ייצור מלנין בעור. כמובן שטיפול כזה צריך להיעשות בזהירות רבה וע"י מומחה, מאחר והפסורלן בנוכחות קרני השמש הוא מוטגני ועלול לגרום למוטציות ונזק תורשתי.
הפסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית שמאופיינת ע"י התעבות שכבת האפידרמיס ולהצטברות שכבה צפופה של קשקשים, שהם תאי אפידרמיס מתים. אזורים בעור נראים מעובים, קשקשיים ואדומים. פסוריאזיס יכולה להיות מחלה קלה או חמורה מאוד, עם התפרצויות קשות ותקופות רגיעה והיא מושפעת גם ממצבו הנפשי של האדם. בד"כ ההתייחסות לפסוריאזיס היא כאל מחלה חשוכת מרפא. אבל ברפואה הטבעית לא "מרימים ידיים" והגישה היא לאתר את המרפא הפנימי באמצעים טבעיים ולהביא את האור למקומות חשוכים. מבחינה זו, גם הפסוריאזיס היא מחלה הניתנת לריפוי ובתנאי שהאדם ירצה ויסכים לעשות את השינוי הדרוש לריפוי.
המרפאים העתיקים הפיקו שמן מצמחים שונים בשלושה שלבים: ריסוק, כבישה והפרדה.
לאחר האיסוף וייבוש הצמח הוא עבר ריסוק . החומר המרוסק עבר תהליך של כבישה ודחיסה היונקים מהצמח את הנוזלים שבו: שמן ומים.
לאחר הפקת השמן מופרדים המים והלכלוך. בעת העתיקה הניחו לחומר "להרגע" עד שהשמן צף. כך השמן מופרד מהמים באופן טבעי וממנו מסננים את הלכלוך שנותר בו. כיום משתמשים בצנטריפוגה לתהליך ההפרדה. חשוב שכל התהליך יעשה ללא חימום או בישול וכך נשמרים החומרים הפעילים של הצמח והאיכות המרפאה שלו. אפשר להפיק שמן גם בתנאים ביתיים ואין צורך לבנות בית בד.
בישראל עושים שימוש הרבולוגי בפירות שרעול מזן: Psoralea corylifolia. שימוש פנימי הוא לטיפול באין אונות ושימוש חיצוני לטיפול בפסוריאזיס ובעיות עור נוספות.
בשימוש פנימי עלולה להיגרם אי נוחות עיכולית ובשימוש חיצוני בעת חשיפה לשמש או קרינת UV בפרט אצל אנשים בהירים או רגישים.
משנה זהירות: חשוב לדעת שהשימוש בשמן לטיפול בפסוריאזיס או בהקת צריך להעשות בזהירות רבה, בחשיפה מינימלית וביעוץ מקצועי.
שימוש "ירוק":
שימוש חקלאי המיוחד בצמחי משפחת הפרפרניים הוא בדישון הקרקע, כ"זבל ירוק". השורשים יוצרים קשר עם חיידקי ריזוביום המצויים בקרקע, הם מתיישבים בשורש ומספקים לצמח תרכובות חנקן. כך אפשר לזרוע את השרעול בגינה ולהעשירה בתרכובות המכילות חנקן , ללא צורך בדשן או זבל.
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
מאת: מירה כהן שטרקמן, נטורופתית והרבולוגית קלינית. מנחת קבוצות בנושאי בריאות והתפתחות אישית. ראש תחום נטורופתיה במכון וינגייט.
(פורסם בירחון "חיים אחרים")
החילבה קיבל בישראל תוית של מזון תימני אבל מוצאו דוקא מאזור אגן הים התיכון. שמו הבוטני- גרגרנית יוונית Fenugreek – Trigonela foenum . אבי הרפואה, היפוקראטס, התייחסת אל הטריגונלה כאל עשב מרפא עתיק ביותר. במצרים העתיקה וברפואה הסינית הקלאסית החילבה היא חלק מפרוטוקולים טיפוליים עתיקים. זרעי הגרגרנית נחשבו כבר ברפואה הטבעית העתיקה למגבירים את החשק המיני, מחממים את הכליות, את אברי הרבייה. בסין משתמשים בזרעי החילבה לטיפול בגברים הסובלים מאין אונות. כבר לפני 3500 שנה, במצרים העתיקה עיסו את הגוף בגרגרנית על מנת ליפות את העור ולסלק פגמים.
הגרגרנית היא צמח ים תיכוני, גדלה בערבות ובחרמון בתקופת החורף. עלי הכותרת שלה הם צהובים. האנרגיה של הצמח מחממת וטעמו חריף ומר. הצמח מכיל ספונינים, סטרואידים, אלקלואידים, ריר, חלבון, ויטמין אי , ויטמין בי, ויטמין סי ומינרלים. הצמח מגביר תאבון ונחשב למשלשל עדין.
המולדת של הגרגרנית בדרום מזרח אירופה ובמערב אסיה, ומשם הביאו אותה אל ארצות המזרח התיכון, להודו ואפילו לרוסיה. הרמב"ם ממליץ על הגרגרנית כצמח של הקיץ.
ערביי ארץ ישראל משתמשים בה לטיפול בסוכרת. בפרמקופיאה הבריטית משתמשים בה בעיקר למערכת העיכול, דלקות מעיים וחוסר תאבון ע"י שתייה של השריית הזרעים. גם ברפואה הסינית העתיקה השתמשו בה לטיפול בכאבי בטן דלקות שלפוחית השתן.
הצמח הוא חד שנתי גדל לגובה של 40 ס"מ, בגליל העליון, בשפלה, בהרי יהודה, בשומרון והוא ידוע בשם הערבי "חילבה". . בגלל השפעתו שמפחיתה רמות סוכר הצמח יכול להעצים את ההשפעה של תרופות היפוגליקאמיות ואינסולין מכיוון שהוא גם מפחית כולסטרול ושומנים יכול להעצים את ההשפעה של תרופות להפחתת כולסטרול.
הגרגרנית היא היפוגליקמית, דהיינו מורידה את רמות הסוכר בדם. לכן, חולי סכרת הנוטלים אינסולין חייבים להיוועץ ברופא. כדאי מאוד להימנע מהגרגרנית בתקופת הריון מכיוון שהיא ממריצת רחם.
הנבטת זרעי החילבה:
אפשר להנביט את זרעי הטריגונלה במנבטה ביתית. ניתן לרכוש מנבטה במחיר של כ 50 ₪ בחנויות לממכר מוצרי טבע או כלי בית. המנבטה בנויה בד"כ 3 קומות. בכל קומה לפזר כפית אחת של זרעי טריגונלה. לשפוך מעט מיםבקומה העליונה. המים מטפטפים על פני שלושת הקומות ומצטברים באגנית קטנה בקומה התחתונה. לדאוג לחות יומיומית. בימים אלו של סתו העלים יצוצו בתוך 3-4 ימים.
נבטי הטריגו לנה ובפרט העלים, מתאימים לטיפול בכאבי בטן, כאבי מחזור, כאבים שנובעים משלשול או דלקת בקיבה . ניתן להוסיפם לסלטים טריים או לכריכים.
כריך טעים ובריא לאיזון סוכר:
2 פרוסות לחם מקמח שיפון מלא באפיית שאור, ללא שמרים
גבינת ריקוטה עיזים
כפית טחינה גולמית
פרוסות עגבניה
נבטי חילבה
לחם באפיית שאור נותן הרגשת שובע לאורך זמן. גבינת ריקוטה עשירה בסידן. הטחינה מעשירה את הכריך בשומנים טובים. הסידן המסייע להרזייה, חיוני לתפקוד תקין של מערכת העצבים ומחזק את המערכת השילדית. הכריך טעים וקל להכנה ומתאים לארוחת בוקר, לבית הספר או לעבודה.
בהרבולוגיה העתיקה והמודרנית עושים שימוש בחליטת זרעי החילבה- מבשלים כפית זרעי חילבה ב 250 מ"ל מים, בסיר סגור במשך 10 דקות. מצננים ושותים. המשקה מחמם ומונע כאבי מחזור והפרעות עיכול. אצל אמהות מניקות הוא ממריץ הפרשת חלב. בגלל הטעם המריר אפשר להוסיף לחילבה צמח שנותן מתיקות כמו הטילייה או השומר או מעט סטיבייה. שימו לב שגם הסטיבייה מוריד סוכר.
שימוש מקומי על העור באופן חוזר עלול לגרום לגירוי ושימוש פנימי ממושך מאוד עלול לגרום למיעוט סוכר בדם ולעיתים גם לרגישות אלרגית. שימוש בכמויות גדולות תשפיע על תרופות לדילול דם ועל תרופות לחולי סכרת.
הכמות המומלצת למבוגר היא חמישה עד 30 גרם לארוחה ותמיסה מהזרעים אחד עד שניים מיליגרם עד 3 פעמים ביום.
ממרח חילבה:
3 כפות של גרגרי חילבה טחונים
חצי כפית מלח ים אטלנטי
חצי צרור כוסברה ארוגנית קצוצה
ארבע שינים שום כתושות
משרים את החילבה ל 12 שעות. מחליפים את המים כמה פעמים ומסננים. מכנסים את כל החומרים לבלנדר ומקציפים מטפטפים מעט מים כדי לקבל קציפה יציבה.
אפשר להוסיף בעת ההגשה גבינה מגוררת ומיץ לימון ואפשר להגיש כמנה ראשונה בשילוב של לחם מלא.
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
בוצין – Verbascum sinuatum
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D.
בוצין מפורץ Verbascum sinuatum – בעיברית: עורור , צמח מרפא המוכר הן ברפואה העממית הארצישראלית והן ברפואת צמחים מודרנית.
טיולי האביב מביאים אותנו למפגש קסום עם צמח הגדל כמנורה בוערת- הבוצין- Verbascum. מכירים מינים רבים של בוצין ובארץ גדלים כ 24. ברפואת הצמחים אנחנו עושים שימוש בד"כ ב Verbascum Thapsus . בתקופת הסתו נראה את נבטי הבוצין – ראו כאן בתמונה – עלי בוצן שצילמתי ביער אלונה.
מקור השם העברי במילה הארמית המוכרת מספר הזוהר: "בוצינא" ויש לה כמה משמעויות : "נר", "נשמה" וגם משמעויות סודיות הידועות למקובלים. הביטוי המפורט בספר הזוהר הוא :"בוצינא נהורא קדישא"- שפרושו: "נר האור הקדוש". מייחסים לצמח סגולות מיוחדות בפיתוח האינטליגנציה, המחשבה וניקוי לנפש.
גם ברפואה הסינית המסורתית מייחסים לצמח תכונות ניקוי מיוחדות: הצמח מסלק חום, אש ורעילות, מסלק לחות מהמעיים ומזין את הראות.
פרחי הבוצין
לפרח סגולות מיוחדות ומופלאות: נסו לקטוף את אחד מעלי הכותרת הצהובים. כל עלי הכותרת ינשרו מייד או לאחר כמה שניות בתנופה אחת. אורח חיי הפרח הבודד פחות מיממה ועם זאת שיחי הבוצין מלאים כעת בפריחה צהובה מרהיבה המערבת גוון ארגמני אדמדם בחלק הפנימי שלו. גובה הצמח עשוי להגיע עד 1.5 מ'. בשנתו הראשונה הוא מוציא רק עלים והם יוותרו ירוקים במשך כל הקיץ. בשנתו השניה הוא מעלה עמוד-תפרחת מסועף כמנורה. אחדים חושבים כי הצמח שימש דגם למנורת בית-המקדש. בחלק התחתון של הצמח גדלים עלים רחבים מאד- באורך כ 30 ס"מ ויותר ומהם עולה למעלה מנורת הקנים עם הפרחים הזוהרים. עלי השיח מכוסים בשערות מסועפות, לא נעימות למגע ועלולות לגרום בעיניים לאלרגיה, דלקות ואפילו לעיוורון זמני. לכן הוא נקרא עורור- הצמח המעוור.
ברפואה הטבעית מוכר עקרון הריפוי – "דומה בדומה ירפא" ואכן מוכרים שימושים בבוצין לריפוי דלקות עיניים.
פרחי בוצין – צולם על ידי מירה כהן שטרקמן 5.2025
משרה המוכר לריפוי דלקות עיניים:
נוטלים 10 פרחי בוצין ומשרים 12 שעות בכוס מים טהורים, מכוסים בצלוחית.
מסננים את המשרה ומעבירים את המים לבקבוקון עם טפטפת. מטפטפים 2 טיפות בכל עין.
שיטת השריית פרחים במים טהורים ידועה גם כשיטת פרחי באך. ד"ר אדוארד באך שהיה הומאופאת מצא כי בהשריית הפרחים, בצלוחיות זכוכית עם מים טהורים, על האדמה בסמוך לצמח האם, הצמח יעביר את התכונות האנרגטיות שלו אל המים, כך שהשימוש במים יאפשר ריפוי, בהתאם ליעוד של הפרח. ד"ר באך נפטר בטרם הספיק לאתר את תכונותיו המופלאות של הבוצין אבל ברפואה ההומאופתית מכירים את תכונותיו ועושים בו שימוש בין היתר לריפוי דלקות עיניים, במינון הומאופתי.
טיפול בבעלי חיים:
במאה הראשונה לספירה, המשפטן והפילוסוף האיטלקי גאיוס פליניוס קאיקיליוס סקונדוס , שהיה ידוע בשם "פליניוס הצעיר", המליץ לתת לבהמות שנתקפו בשיעול ובקצרת ללעוס עלים ופרחים של בוצין.
שימוש באמצעות עישון
האינדיאנים בארה"ב נהגו להכין מהעלים טבק עשבוני ועישנו אותו להקלה על שיעול וכנגד אסטמה. דיוסקורידס, רופא יווני, בוטניקאי ופרמקולוגי יווני בן המאה הראשונה לספירה, השתמש בצמח לריפוי נכישות נחשים, מחלות עיניים, דלקות שקדים ושיעול.
היום, ברפואה בטבעית הנטורופתית הבוצין משמש לטיפול בברונכיטיס, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, פציעות, טחורים, פיסורה, דלקות אזניים, דלקות עיניים, שפעת והצטננות.
הצמח מתאים לשימוש בתקופת ההריון וההנקה אם כי מומלץ לעשות בו שימוש מוגבל בתקופה זו ובכל מקרה מומלץ להוועץ עם מומחה.
מרתח לטיפול בברונכיטיס אקוטי
1 כף עלים ופרחים של בוצין
1 כף פרחי אכיניציאה
1/2 כפית מרוביון
1 כפית פרחי סמבוק שחור
להרתיח 3/4 ליטר מים מטוהרים ולהוסיף את הצמחים. לבשל בסיר סגור במשך 10 דקות. לסנן ולשתות במשך היום 1/2 כוס בכל 4 שעות. הטעם המריר ומעט מלוח. פרחי הסמבוק נותנים מעט מתיקות אבל עדיין הטעם המריר הוא העיקרי.
טיפול בפציעות ובטחורים
הבוצין מכיל טאנינים הגורמים לכיווץ רקמות ולכן מאד מתאים לטיפול בטחורים, בפציעות ובפיסורה. הטיפול נעשה באופן חיצוני. מרתיחים 100 גר' עלים ירוקים טריים של בוצין ב 2 ליטר מים. מבשלים כ 10 דקות בסיר סגור. מסננים ומצננים. להניח רטיות ספוגות בחליטה. מומלץ לשטוף היטב את הידיים לאחר השימוש בבוצין ולהזהר ממגע עם העיניים.
בוצין אפשרי בזמן הריון והנקה. אבל בגלל חוסר מידע קליני בדוק, סוכנות התרופות האירופאית אינה ממליצה על שימוש בעת הריון והנקה.
לשאלות נוספות מוזמנים לשלוח אלי מייל: mira.starkman@gmail.com
שלכם,
ד"ר מירה כהן שטרקמן
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | ארומתרפיה, צמחי מרפא
מאת: מירה כהן שטרקמן, נטורופתית. מטפלת קלינית באמצעות תזונה טבעית, צמחי מרפא ואיזון גוף ונפש.
(פורסם בירחון "חיים אחרים" גליון מרץ 2011)
שלהי החורף הישראלי ותחילת האביב מביאים את כל צבעי הקשת אל הטבע הישראלי. אחת הפריחות המרהיבות היא של הולרינה הרפואית- צמח עשבוני עם תפרחת ורודה צפופה וריחנית מאד.
הצמח נקרא בלטינית Valeriana officinalis שמקורו במילה הרומית :Valent משמעו חזק ובריא. בערבית: חשישת אל קט. מכירים כ 250 מינים של ולרינה. בארץ גדלה עכשו בר הולרינה האיטלקית. ניתן גם לגדלה בגינת מרפא ביתית.
השימוש הרפואי בצמח מוזכר כבר אצל אבי הרפואה, היפוקרטס, בן המאה החמישית לפני הספירה וכן בכתביהם של דיוסקורידס וגאלן, רופאים יווניים מפורסמים. דיוסקורידס היה רופא פרמקולוג ובוטניקאי יווני בן המאה הראשונה לספירה. כתב את אחד מספרי הרפואה המשפיעים בעולם שהיה בשימוש עד המאה ה 17- The Material Medica. גאלן, בן המאה השנייה לספירה, למד רפואה ביוון והתמחה בבתי החולים של הגלדיאטורים. היה בעל בשפעה בעולם הרפואה עד המאה ה 16. הרופאים האלו קראו לולרינה phu , כנראה בגלל ריחו החריף של הצמח.
שיח הולרינה הרפואית גדל לגובה של 60-120 ס"מ ופורח בחורף עד חודש מאי. מוצאו מאירופה. השימוש ההרבולוגי נעשה בקני שורש הצמח. מחקרים מודרניים מראים שעוצמת השורש הטרי מרגיעה ואילו השורש היבש בעל השפעה מדכאה על מערכת העצבים. עיקר השימוש שלו נעשה למצבי חרדה ואי שקט וכן לטיפול בנדודי שינה.
הולרינה נחשבת לצמח חריף, מריר במקצת, בעל איכות צוננת ויבשה.
מצבי עקה (סטרס) המאופיינים בין היתר בלחץ דם גבוה, טיקים , כאבי בטן עוויתיים, מיגרנה, עוויתות שרירים ונדודי שינה מטופלים ע"י ההרבולוגים הקליניים בולרינה רפואית, בשילוב עם צמחי מרפא אחרים. מומלץ מאד להוועץ במומחה לטיפול בצמחי מרפא על מנת להתאים מינון שלא יגרום לכאבי ראש.
לצמח ניחוח חזק וכבר בימי קדם שימש ליצירת בשמים. הצמח מכיל 0.5-1 אחוז שמן נדיף חריף.
כדי לחזק השפעתו לטיפול במצבי חרדה מתמשכת , חולשה ואפטיות הנובעים מדכאון, מומלץ לשלבו עם השמן האתרי של הקמומיל הרומאי (Camomil roman ).
תערובת עיסוי להרגעה ולשינה טובה במצבי מתח וחרדה:
2 כפות שמן זרעי ענבים
4 טיפות ולריאנה
4 טיפות קמומיל רומאי
2 טיפות וטיבר
למרוח באזור השכמות, הזרועות והרגליים- במשיכות עדינות לכיוון הלב. לא מתאים למי שסובל מבעיות לבביות או נוטל תרופות מרגיעות וגם לא לנשים בהריון.
שמן אתרי ואלריאן מרגיע כאבים של דלקות מפרקים . הצמח עצמו, במיצוי אלכוהולי , לשימוש פנימי מחזק את מערכת העצבים, מרומם , משרה שינה ומרגיע עוויתות שרירים.
רטיות לטיפול בשרירים מכווצים:
להשרות 25 גר' אבקת שורש ואלרינה רפואית ב 250 מ"ל מים רותחים במשך כחצי שעה, בסיר מכוסה. נוטלים בד חיתול או מגבת עדינה וטובלים בתערובת. מניחים על השרירים המכווצים למשך כ 10 דקות. לאחר מכן לובשים בגד חמים. שותים חליטה עשוייה מ- 2 פרוסות שורש ג'ינג'ר ב 250 מ"ל מים רותחים. (לא במצבי הריון מאחר ויש חשש לכיווצי רחם).
הרובד הרוחני:
גוון פרחי הולריאנה ורוד חזק והתפרחת עשוייה פרחים צפופים. מעין זיקוקי דינור ורודים מהמרכז החוצה. ההתבוננות בצמח כשלעצמה היא מדיטציה מרפאה. הצבע הורוד המיוחד של הולרינה הוא הצבע האנרגטי של ה- let it go . לשחרר. שחרור שבא מהלב- צבע צ'אקרת הלב הוא ורוד. עפ"י הרפואה הסינית המסורתית הרוח של האדם שוכנת בלב. כאשר יש הפרעה, התפרצות של זיקוקי דינור מהלב- אנחנו יכולים ללמוד על הפרעה ברובד הרוחני של האדם. הפרעה בהבנתו על יעודו בחיים וקיומם של מחסומים ברובד היצירתי. הפרעה זו באה לידי ביטוי פיסי ורגשי בסטרס, חרדה קיומית שמובילה לנדודי שינה, דלקות מפרקים, מיגרנות וכיוב'. עבודת הריפוי תהיה גם ברובד הרוחני- העליון- ממנו מגיעות המחלות.
חליטה קרה של ולרינה:
2 כפות שורש טרי של ולרינה- קצוץ
כוס מים קרים
להשרות במשך 8-10 שעות.
מומלץ ליטול במינונים נמוכים כדי לתת לגוף להסתגל. להתחיל ב 1-2 מ"ל ולעלות ל 5 מ"ל.
חשוב לדעת שהולרינה מגבירה את פעילותם של סמי שינה ולכן אין לקחתה ביחד עם תרופות.
על ידי admin | דצמ 14, 2015 | צמחי מרפא
חוביזה – חלמית גדולה – Malva sylvestris
מאת: ד"ר מירה כהן שטרקמן, Ph.D.
חוביזה היא חלק מן המטבח הנטורופתי כי במטבח הנטורופתי השימוש בירקות עליים ירוקים – טריים מהטבע – הוא חלק בלתי נפרד מהבריאות.
נבטי החוביזה מופיעים בסתו ובתקופת החורף החלמית הגדולה – Malva sylvestris- הידועה בשמה הערבי ח'וביזה – צומחת ממש בפראות.
זהו צמח עשבוני הגדל לגובה 20-80 ס"מ בכל רחבי הארץ. הצמח פורח במשך כל החורף ועד תחילת האביב- חודשים פברואר- אפריל. החלמית גדלה כצמח שוטה באזורים שוממים, אשפתות, צידי דרכים ושדות מרעה. צורת העלים כצורת כליה.
פרצלסיוס, בן המאה ה 16, שהיה רופא שוויצרי, מנתח ומרצה באקדמיה לרפואה הציג את "תורת החתימות". לפי תורתו, אלוהים יצר את הצמחים ונתן לכל אחד מהם צורה מיוחדת, הדומה לאיברי הגוף, על מנת שהאדם ידע כיצד לעשות בהם שימוש רפואי. והנה החלמית שצורתה כליה מתאימה לטיפול בדלקות במערכת השתן ולכן היא חלק מהטיפול הטבעי בנטורופתיה. הצמח עשיר ברירית המכילה חלבון ופוליסכרידים ויש בה אפקט מרגיע. כמו כן הצמח מכיל פלבנואידים המתאימים לטיפול בדלקות, פציעות, נפיחויות, טחורים והצטננויות.
כדאי לשים לב שהחלמית גדלה באדמות עשירות בחנקן ולכן מכילה כמות גדולה של ניטראטים, המסוכנים במיוחד לתינוקות וילדים. חשיפה קבועה לניטראטים עלולה לגרום אף לסרטן. לכן- כתורתו של הרמב"ם- הכל במידה .
חוביזה – נבטים
ברפואה העממית נהגו להשתמש בח'וביזה למאכל ולריפוי. בעיתות של מחסור, נהגו לקטוף את הח'וביזה על מנת להכין ממנה תבשילים מזינים וטעימים. החלמית מזינה מאד ועשירה בויטמין A – פי 12 מהגזר. היום החלמית היא חלק מפרוטוקולי ריפי ברפואה הטבעית ובנטורופתיה ומשמשת בהרבולוגיה המודרנית.
קציצות ח'וביזה
חולטים במים רותחים 4 כוסות של חוביזה קצוצה
מסננים וסוחטים ושומרים את הנוזל למרק
4 כפות נבט חיטה
2 בצל קצוץ- לטגן קלות בכף שמן זית בכבישה קרה
2 ביצים אורגניות
1/2 כפית מלח ים אטלנטי
1/4 כפית פלפל שחור גרוס דק
4 שיני שום קצוצות
מערבבים את כל החומרים לעיסה .
משמנים את הידיים בשמן זית.
מניחים על נייר אפייה, בתבנית רחבה,
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני- 175 מעלות – במשך 40 דקות- עד להזהבה של הקציצות.
במקום אפיה אפשר לטגן קלות בשמן זית.
מרק מחזק לטיפול במחלות חורף וסוף החורף
בנטורופתיה ההמלצה היא לעשות שימוש במי הבישול של החלמית להקלה במצבי שיעול, להקלה על מערכת הנשימה העליונה ולריפוי דלקות במערכת השתן ומערכת המין הנשית.
הגישה הרוחנית של הרפואה הטבעית מביאה גם מהפילוסופיה הסינית. בראיה הוליסטית החורף קשור עם אלמנט המים. במצב של חוסר איזון אנרגטי ופיסי, מערכת השתן נפגעת דוקא בעונת החורף.
מים שבושלה בהם הח'וביזה
2 גזרים קלופים ופרוסים
1 בטטה קצוצה לקוביות
2 שיני שום קצוצות
3 מקלות סלרי- פרוסים
3 עגבניות קצוצות
1/2 כוס עדשים אדומות
1/4 כוס דוחן
2 גבעולי טימין קצוץ
2 עלי מרווה קרועים
1/2 כפית מלח ים אטלנטי
לבשל כ 45 דקות בסיר סגור.
המרק מכיל ויטמינים, מינרלים, חלבון ופחמימות ומהווה ארוחה שלמה ומזינה. מחלות החורף מתישות את הגוף ולצורך הבראה הגוף מפתח מעין אנורקסיה, לכן צלחת מרק המכילה את אבות המזון עם צמחי מרפא יעודיים להבראה- די בה כדי להזין במצבי הצטננות ושפעת.
למתכונים נוספים – מוזמנים לרכוש את הספר נטורופתיה במטבח- עכשו במבצע ביחד עם הספר: פרוביוטיקה במטבח
שלכם
ד"ר מירה כהן שטרקמן
